הכרעת דין
פתח דבר
1.הנאשם הואשם בשוד בנסיבות מחמירות בצוותא חדא.
2.בהתאם לעובדות כתב האישום בשילוב העדויות, ביום 7.3.13, בשעה 08:30 לערך, צלצל הנאשם, יחד עם אחר, באינטרקום דירת המתלונן, ע"ת 1, מר לואיס פרנסיסקו מולינרו, בן ה - 75. השניים נקבו בשמה של אשתו ושכנתו. המתלונן, אשר סבר לתומו כי מדובר באיש מקצוע, אינסטלטור, אשר הוזמן מבעוד מועד, פתח את דלת הכניסה לבניין באמצעות האינטרקום. בהמשך פתח את דלת הדירה. מדובר בדירה ברח' מבצע קדש 11, רעננה.
אז נכנס האחר לדירה ואחז בו. בעקבותיו נכנס הנאשם, כשפניו מכוסות ואחז ברגליו. המתלונן נאבק בשניים, אך האחר הצליח לסתום את פיו, באמצעות ידיו. בהמשך, בעוד האחר אוחז בו, אזק הנאשם את ידיו ואת רגליו וסתם את אפו ופיו באמצעות סרט דביק, כך שהתקשה לנשום. נוכח מצוקתו, האחר הוריד את סרט ההדבקה מאפו.
השניים הוציאו את ארנקו מכיסו, הרימו אותו כפות והניחו בחדר השינה. באותו שלב תרו בדירה אחר דברי ערך, כשהם דורשים ממנו כסף.
לאחר שעזבו את הדירה, נוטלים כסף, תכשיטים, 10 שעונים יקרי ערך, הצליח, במאמצים מרובים להשתחרר מהכבילה והזעיק עזרה. כתוצאה נחבל בפיו ודימם.
3.בתגובה בכתב לכתב האישום הכחיש הנאשם את המיוחס. נטען כי מאחר והארוע המתואר התרחש ביום 7.3.13 והוא נחקר אודותיו רק ביום 1.5.13, אין ביכולתו להצביע על מקום מדויק בו היה ולתאר את מעשיו. עם זאת, באותה תקופה, שהה רוב הזמן בבית. הוא אינו בקו הבריאות וסובל מתחלואים שונים. מידי פעם הוא עושה שימוש בכספי המל"ל, מגיע לת"א וקונה דברים משומשים בזול.
4.במסגרת סיכומיו, לאחר שמיעת הראיות, היה נכון למקד את גדר המחלוקת.
לא הייתה מחלוקת שהשעונים אותם זיהה המתלונן באולם ביהמ"ש הם אכן השעונים שנגנבו ממנו במהלך השוד. כך, חרף הזמן הרב שהושקע בחקירה הנגדית שלו ושל אחרים על מנת לקעקע גרסה זו.
כן קיימת זהות בין השעונים אותם זיהה המתלונן כשעונים שנגנבו ממנו לבין השעונים אותם זיהתה כביכול בת שבע כשעונים שנתן לה הנאשם, מבלי להסכים שניתנו על ידו.
ההגנה הייתה מוכנה לצאת, בנוסף, מנקודת הנחה לפיה כרטיס הסים המשויך למספר המסתיים בספרות 020 אכן הושם בתוך מכשיר הטלפון הנייד שנגנב מהמתלונן, וכי הדברים היו סמוך, באופן יחסי, למועד השוד.
5.להשלמת התמונה יצוין כי מספר הנייד המסתיים בספרות 020, היה, במועד הרלוונטי לביצוע השוד, בשימוש הגב' בת שבע כהן, ע"ת 12. הסים הנ"ל הוכנס ביום ביצוע השוד למכשיר הטלפון הנייד שנגנב מהמתלונן, והחל משעה 11:48 נעשה בו שימוש.
דרך השימוש שנעשה ואיתור פרטי המשתמש הגיעו לבת שבע ודרכה לנאשם.
6.גרסת הנאשם, כפי הנטען בסיכומים, נסמכת על כך שלא הוכח, ברמה של מעבר לכל ספק סביר, שבמועד בו הוכנס הסים לטלפון הנייד של המתלונן היה הוא בשליטתה ובהחזקתה של בת שבע.
ביהמ"ש נתבקש שלא ליתן אמון בגרסתה המפלילה, משמסרה שלל גרסאות, כאשר באחת מהן, אשר נמסרה ע"י המדובבת שהייתה עמה בתא המעצר, הפלילה דווקא את בן זוגה, רוני יצחקי, כמי שנתן לה אותו.
7.בשים לב לגדר המחלוקת, תיסקר עדות המתלונן ואשתו אודות השוד, תוך התמקדות בזמנים ובפרטי הזיהוי, אשר נמסרו אודות מבצעיו, בדגש על הנאשם, לאור ההכחשה כי נטל בו חלק.
יסקרו הראיות אשר סיפקו לחוקרים קצה חוט באשר להגעה למשתמש בנייד הגנוב, סמוך לאחר ארוע השוד. תבחן גרסת המשתמשת הנטענת, בת שבע, והחיזוקים אותם סיפקה כתמיכה בעדותה, לפיה קיבלה אותו בצרוף מספר שעונים מהנאשם. החיזוקים הינם שיחת טלפון בינה לבין אשת הנאשם, הגב' אורנה כהן, ע"ת 3, בה אישרה האישה באופן כללי את גרסתה וכן עדות חברתה, חברתו של בן זוגה לשעבר, גב' נדיה ניקולובה, ע"ת 4, לה נתנה במתנה אחד מהשעונים הגנובים.
תבחן גרסת הנאשם, אשר בחלקה משתלבת עם גרסת בת שבע, וכן איכותו וטיבו של התרחיש החלופי אותו הציע, כמבצע אפשרי של השוד.
והכל, על רקע מחדלי חקירה נטענים, אי מיצוי הראיות המדעיות וזיהום עדויות בת שבע ונדיה ע"י החוקרים.