מדינת ישראל נ' יחזקאל מאור

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, נהיגה בשכרות בשל סירובו לבצע בדיקת נשיפה ועל סמך בדיקת המאפיינים, שהצביעה על שכרותו, הכל כמפורט בהכרעת הדין.

מדובר בעבירה חמורה ומסוכנת של נהיגה בשכרות, ואין צורך להכביר מילים על מסוכנותה, הן לנהג והן ליתר המשתמשים בדרך.

לא בכדי קבע המחוקק כי העונש בגין הרשעה בעבירה זו יכלול בין היתר, פסילת ר.נ. של הנהג לתקופה שלא תפחת מ-24 חודשים.

כבר רבות נאמר ונכתב על ההשלכות ההרסניות שעלולות להיגרם כתוצאה מנהיגה בשכרות.

עוד נפסק, כי אין בנסיבות אישיות של נאשם כגון העובדה שהוא זקוק לרישיונו לצורך עבודתו, כדי להצדיק הפחתה מהפסילה המינימלית שנקבעה בחוק.

סבורתני, כי נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שפירט בא כוחו, אינן מצדיקות סטייה מהלכה זו ומפסילת המינימום.

ברע"פ 10738/08 אושרת כרמון נ' מ"י נפסק, כי החריגה מעונש המינימום ראוי לה שתתקיים במשורה לשם שמירה על מדיניות ציבורית ועל כוונת המחוקק.

לא זו אף זו, הנאשם לא שיתף פעולה עם המשטרה לצורך ביצוע בדיקת שכרות. הנאשם סירב הכשיל את בדיקת הנשיפה וטענתו כי לא הצליחה לבצעה כיוון שהוא חולה אסטמה טענה שלא הוכחה ונדחתה.

בע"פ 70895/08 גרשון אשכנזי נ' מ"י קבע בית המשפט (מפי כב' השופטת אמסטרדם) כי נהג המסרב לתת בדיקה לאיתור שיעור האלכוהול בגופו, אין לקבל עתירתו לענישה מקלה.

היענות לעתירה כזו תשים לאל את תכלית החקיקה ומטרת הענישה, כך שכל אימת שנהג ישתה כמות גדולה של אלכוהול הוא יעדיף לסרב לתת בדיקה וזאת על מנת לזכות בהקלה בעונשו, בטענה שלא נקבע שיעור מדוייק של אלכוהול בגופו.

2.גם חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה אינו יכול לפעול לטובת הנאשם, מקום בו הנאשם ניצל את זכותו לכפור באשמה ולנהל הוכחות, לרבות חקירת עורך התע"צ.

3.אין בידי לקבל טענת הסנגור המלומד, כי יש להקל עם הנאשם לאור העובדה שהנאשם לא סירב באופן בוטה לבצע בדיקת ינשוף אלא שלא הצליח לנשוף.

בהכרעת דיני התייחסתי באריכות לניסיונות הנאשם לנשוף, שלא היו אלא אחיזת עיניים. הנאשם הכשיל באופן מכוון את בדיקת הנשיפה ובמרבית הפעמים לא נשף אוויר כלל למכשיר.

4.לחובת הנאשם הנוהג משנת 07', 2 ה"ק מסוג ב.מ. ברף הנמוך.

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים ובחנתי עברו התעבורתי של הנאשם ולאור כל האמור לעיל, אני מחליטה לגזור על הנאשם העונשים הבאים:

אני דנה את הנאשם ל-7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,800 ₪ או 18 ימי מאסר תמורתו.

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 28 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית.