מדינת ישראל נ' ואזנה(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

ביום 18/08/10 התקיים דיון ארוך בענינו של המשיב כאשר ב"כ המשיב טען להעדרן של ראיות לכאורה ולחילופין לכרסום ממשי בהם, ועתר לשחרורו של המשיב בחלופה.

בית המשפט מפי כב' השופט יקואל בהחלטה ארוכה, מנומקת ומפורטת קבע לאחר שסקר את כל חומר החקירה, כי "אותר רף ראייתי בדמות ראיות לכאורה, לפיו ביצע המשיב את העבירה המיוחסת לו".

אשר לעילת המעצר, קבע כב' השופט יקואל כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור המשיב יסכן את בטחון הציבור.

עוד קבע בית המשפט כי מסוכנותו של המשיב מתעצמת משום שעונש בר קיימא אותו הוא מרצה כיום, וכן מאסר מותנה התלוי ועומד כנגדו, לא שימשו בפניו מורא כמתבקש מפני הסתבכות נוספת בעבירות אלימות לכאוריות.

בית המשפט מצא כי בכך יש כדי לגרוע מן האמון שבית המשפט יכול ליתן במשיב שהינו שלב ראשון לבחינת התאמתו לשחרור לחלופת מעצר.

בית המשפט קבע כי ככל שמאסר בפועל ומאסר על תנאי לא הועילו למשיב להמנע מהסתבכויות לכאוריות נוספות, לא מוצא הוא כיצד יחליט דווקא כעת כי עליו לקיים תנאי שחרורו ככזה ראה וקדש או כי עליו להמנע מביצוע עבירות נוספות.

בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ודחה עתירת ב"כ המשיב לבחון חלופה ספציפית בענינו של המשיב, תוך שהוא קובע כי המשיב לא עבר את השלב הראשון דו שלבי שהוכר בפסיקה, הקשור בשאלה האם ניתן ליתן אמון במשיב.

בית המשפט קבע כי רק ככל שהתשובה לשאלה האם ניתן ליתן אמון במשיב הינה חיובית, בודק בית המשפט את החלק השני, האם יש חלופה ראויה שיש בכוחה לאיין את המסוכנות.

משלא צלח המשיב את החלק הראשון של המבחן הדו שלבי, כך לטעמו של כב' השופט יקואל, לא מצא לנכון לבחון את שאלת החלופה.

לפיכך נעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

על החלטה זו של כב' השופט יקואל הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

בתאריך 16/09/10 ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי מפי כב' השופטת ברנט.

בסופה של אותה החלטה מציינת כב' השופטת ברנט כי הגם שממקום הארוע נלקחו דגימות דם ונשלחו למז"פ כמו גם פרטי לבוש של המשיב אשר נמצאו במקום מגוריו, אך עד עצם מועד הדיון באותו היום טרם הגיעו תוצאות הבדיקה לתיק החקירה.

כב' השופטת ברנט קובעת בהחלטה כי ראיות לכאוריות קיימות בתיק, אך אין ספק כי נוכח המפורט מעלה (אותה התייחסות לדגימות הדם) יש כרסום מה בהם ובמצב דברים זה, סבורה כב' השופטת ברנט כי מן הראוי שתבחן חלופת מעצר, מבלי שיש בדבר להביע עמדתה האם יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ואם לאו.

בפתח הדיון היום הציגה ב"כ המבקשת חוות דעת מומחה של הגב' שולמית אברהם מהמעבדה הביולוגית במחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי, ממנה עולים ממצאים הקושרים את פרופיל ה DNA שהתקבל מבגדיו של המשיב והאריח, לפרופיל ה DNA של הקורבן המתלונן.

בנסיבות הללו, חזרה בה ב"כ המשיב מטיעוניה בדבר כרסום הקיים בחומר הראיות.

חרף כך, עתרה ב"כ המשיב לבחון בכל זאת אפשרות שחרורו של המשיב בחלופה, וזאת בהסתמך על תסקיר מעצר שהוגש בענינו של המשיב לבית המשפט הממליץ על שחרורו לחלופת מעצר בבית סבתו בפיקוחה ובפיקוח הוריו.