מדינת ישראל נ' דוד רונן

בפני

שופט אברהם טננבוים

השאלה בקליפת אגוז – איך יש לנהוג כשתכנון הצומת נראה כבעייתי?

המקרה שלפנינו עוסק בשאלה מה קורה בצומת הבנוי בצורה בעייתית, כך שנהגים/נהגות נורמטיביים והגונים בדרך כלל, מוצאים עצמם מקבלים דו"חות בגין מבנה הצומת. קרי, אדם נכנס עם רכבו לצומת רחב ומרומזר כחוק, באור ירוק, ומצפה לחצותו. אלא שבסופו של דבר, בלית ברירה ושלא תמיד באשמתו מוצא את עצמו עומד על מעבר החצייה להולכי רגל, ו/או על מסילת הרכבת הקלה כשהאור ברמזור כבר התחלף לאדום. לפתע מוצא הנהג את עצמו גורם לשיבושי תנועה כבדים ולסכנה לחייו הוא ולכלל המשתמשים בדרך.

שיטת נתינת הדו"חות לנהגים שנכנסו כדין לצומת, בעייתית, אינה פותרת תמיד את הבעיה, ומטפלת בסימפטום בלבד. המשטרה שמודעת לבעיה בצומת מנסה להפעיל לחץ על הנהגים אך לא תמיד זהו הפיתרון. למה הדבר דומה? לאדם שיש בידו פטיש וכל בעיה נראית בעיניו כמסמר. כדי לפתור את הבעיה מיסודה יש לפעול לשינויים משמעותיים בתימרור הצומת, בתכנונו, ובהתראה לנהגים המשתמשים בו. נכון הוא שלו הנהגים היו מאוד זהירים ואיטיים, הייתה הבעיה משתפרת אך צריך לזכור שהסדרי התנועה בעיר אינם מיועדים למלאכים בעלי כנפיים, אלא לבני אדם בשר ודם על חולשותיהם (הרבות). ממילא על הסדרי התנועה להיות סובלניים ככל האפשר, ולהתבסס על הנהג הממוצע שלעיתים הוא אף גרוע.

ומכאן, למקרה שלפנינו. נעיר רק כי החלטתי לזכות את הנאשם לחלוטין מהנימוקים שיפורטו בהמשך.

מבוא ומהלך הדיון

כנגד הנאשם מר דוד רונן (להלן: "הנאשם") הוגש כתב אישום בגין עבירה על תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה")- כניסה לצומת בלתי פנוי.

לטענת המאשימה, ביום 22.09.2011 בשעה 18:07, נכנס הנאשם עם רכבו לצומת הנמצא ברחוב הצנחנים בירושלים לכיוון מטא"ר, כאשר הצומת לא היה פנוי, וזאת מבלי לוודא קודם לכן שיש ביכולתו לעבור את הצומת ללא הפרעה לתנועה.

הנאשם שסבר שהדו"ח הוצא כנגדו שלא בצדק, ביקש להישפט. בדיון ההקראה שהתקיים לפניי ביום 31.11.2012, כפר הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. משום שכך ביום 31.01.2012 התקיים דיון הוכחות בתיק.

מטעם התביעה העיד השוטר ניצב משנה אלכס ברוד (להלן: "השוטר")

כמו כן הוגשו וסומנו המסכים הבאים.

ת/1- דו"ח הזמנה לדין.

ת/2- שרטוט של הצומת.

תמונות של הצומת.

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

העובדות שאין עליהן חולק

נתאר ראשית את העובדות שאינן שרויות במחלוקת. קרי, מבנה הצומת ומיקום עמידתו של הנאשם. אין חולק כי מדובר בצומת רחב ומרומזר. קודם לצומת, הרחוב מכיוון נסיעת הנאשם, הינו דו סטרי, בכיוון נסיעת הנאשם שלושה נתיבי נסיעה, שניים מתוכם לפניה שמאלה והימני לנסיעה ישר. ואילו בכיוון הנגדי לנסיעת הנאשם, שני נתיבי נסיעה. בין המסלול השמאלי ביותר בכיוון נסיעת הנאשם למסלול בכיוון הנגדי מפריד אי תנועה בנויה. את הצומת חוצות שתי מסילות ברזל של הרכבת הקלה.

הנאשם נסע בנתיב הימני ביותר בכיוון נסיעתו לכיוון ישר. כך שבכיוון נסיעתו במהלך חציית הצומת חוצות את נתיבו שתי מסילות ברזל של הרכבת הקלה.