מדינת ישראל נ' דובגילנוק(אסיר)

גזר דין

רקע

1.הנאשם הורשע כפי הודייתו בעובדות כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה על סעיף 186(א) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 28.11.10, ניסה הנאשם להיכנס לבית המשפט בראשון לציון כשהחזיק על גופו סכין.

3.בעניינו של הנאשם לא הוגש תסקיר שירות מבחן, אף שהוסכם בין הצדדים. ב"כ הנאשם חזרה בה מהסכמה זו.

טיעוני הצדדים

4.ב"כ המאשימה טען בטיעוניו לעונש כי המדובר בנאשם שהחזיק בסכין אשר הייתה מוסלקת בחגורתו. ב"כ המאשימה הפנה בטיעוניו לעונש לקביעות בית המשפט העליון לעניין חומרת עבירת הסכינאות, עוד טען והפנה פסיקה כדי לבסס טיעונו, כי תחתית מתחם העונש ההולם בגין העבירה שביצע הנאשם הינו חודשיים מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

על כן, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר של לא פחות מחודשיים מאסר, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות.

5.ב"כ הנאשם טענה בטיעוניה לעונש כי הנאשם הודה בביצוע העבירה מהרגע הראשון וחסך את זמנו היקר של בית המשפט. כמו כן, טענה ב"כ הנאשם כי ישנן נסיבות מקלות בעניינו של הנאשם כמו העובדה שהנאשם נשא על גופו את הסכין לשם תחביבו באיסוף חגורות ולצורך הגנתו העצמית בעבודתו כמאבטח. מכאן ניתן ללמוד, לדידה של ב"כ הנאשם, כי הנאשם נשא את הסכין לצורך עבודתו ללא כוונה לעשות בה שימוש.

עוד הפנתה ב"כ הנאשם לפסיקה לעניין מתחם העונש וטענה כי במקרים כגון אלה נגזר על נאשמים עונשי מאסר על תנאי בלבד.

על כן, עתרה ב"כ הנאשם להשית עליו ענישה צופה פני עתיד.

דיון

הנזק שנגרם מביצוע עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה

6.המדובר בעבירות של החזקת סכין שלא למטרה כשרה. אין ממש בטענת ב"כ הנאשם בדבר כך שהנאשם החזיק את הסכין להגנתו העצמית , ובוודאי שאין בכך כדי להקל מחומרת העבירה.

בית משפט העליון עמד לא אחת על הצורך להוקיע את השימוש הנרחב בסכינים ועל החומרה הגלומה במה שכונה "תת - תרבות הסכין" (ראו למשל ע"פ 848/12 חלפאללה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.12.12) ע"י כב' השופט פוגלמן). הצורך למגר את תופעת החזקת הסכינים למטרות בלתי כשרות נובע מהנזק שצפוי להיגרם לחברה מביצוע העבירה לרבות הפוטנציאל לפגיעה בגופו של אדם (ראו סעיפים 40ט(3) ו-(4) לחוק העונשין).

יפים לעניין זה הדברים 9133/04 דוד גורדון נ' מ"י, תק- על 2004 (4), 2571, בזו הלשון:

"בתי המשפט, בהם בית-המשפט העליון, הוסיפו והתריעו שוב ושוב על אותה מגפה שפשתה במחנה והיא מגפת תת-תרבות הסכין. צעירים נושאים עימהם סכינים למיניהן, משל המדובר היה בפריט לבוש הכרחי כממחטה או כדבר אחר שאדם נושא בכיסו כמפתח או כמכשיר טלפון נייד. וסכין הנישאת על גוף במערכה הראשונה סופה שהיא נשלפת וננעצת בגופו של הזולת במערכה השניה".

נסיבות הקשורות לביצוע העבירה

לחובתו של הנאשם זקפתי את עברו הפלילי של הנאשם בתחום האלימות ואת העובדה כי הסכין בה החזיק הנאשם הייתה מוסלקת, כאשר יש בעובדה זו כדי להצביע על כוונתו של הנאשם. שיקול נוסף לחומרה הוא החומרה היתרה המיוחסת לעבירות הסכינאות לאור האלימות שפשתה בחברתנו.

מתחם העונש ההולם בעבירה של החזקת סכין