גזר דין בעניין נאשם 1
הנאשם הורשע בהכרעת דין מפורטת בעבירות של גניבת רכב, פירוק חלקים מרכב, גניבה מרכב, חבלה במזיד ברכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב והחזקת כלי פריצה לרכב.
הנאשם הורשע בכך שבמועד אשר אינו ידוע למאשימה במדויק, אך עובר ליום 14/11/10, סיכם עם שניים אחרים (להלן: "האחרים"), כי יחברו יחד על מנת לגנוב רכב מאזור המרכז, לצורך מכירתו. כן הורשע בכך שבתאריך 13/11/10 בין השעות 20:30 לבין 03:33 שביום 14/11/10, התפרצו הנאשם והאחרים לרכב, על מנת לבצע גניבה, חיבלו בו במזיד בכך ששברו את חלון הרכב האחורי ימני, נכנסו לתוך הרכב, נטלו את הרדיו דיסק ואת הרכב שלילת קבע וללא הסכמת הבעלים.
יצוין, כי שני שותפיו לכתב האישום של הנאשם הודו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן. הסדר הטיעון בעניינם לא כלל עונש מוסכם, אלא הסכמה לכך שיתקבל תסקיר מבחן בעניינם בטרם יתקיימו טיעונים לעונש.
המאשימה עותרת למאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי, הפעלת שני מאסרים על תנאי העומדים ותלויים נגד הנאשם במצטבר, קנס ופיצוי כספי למתלונן. ב"כ המאשימה הדגישה לחומרה את העובדה כי העבירות בוצעו בצוותא חדא עם אחרים, את עברו הפלילי המכביד של הנאשם למרות גילו הצעיר, את העובדה כי ביצע את העבירה בעוד שני מאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגד ואת העובדה שעבירות גניבת כלי רכב הפכו למכת מדינה קשה שיש בה כדי לפגוע ברכוש האזרחים.
ב"כ הנאשם עותר שלא להפעיל את המאסרים המותנים במצטבר ולהסתפק בתקופת מאסר קצרה. לטענתו, מהכרעת הדין לא עולה כי הנאשם ביצע בעצמו מעשה ספציפי כלשהו הקשור לעבירות בהן הורשע, מלבד עצם הימצאותו במקום, לעומת שני האחרים אשר אין מחלוקת לגביהם כי ביצעו מעשים ספציפיים. עוד מבקש ב"כ הנאשם שלא לזקוף לחובתו של הנאשם את עצם ניהול המשפט. לעניין הקנס והפיצוי למתלונן, הדגיש ב"כ הנאשם כי הרכוש הוחזר למתלונן.
עבירות גניבת רכב הן מכת מדינה שיש להחמיר בגינן על מנת למגרן. בעבירות אלה יש כדי לפגוע בתחושת ביטחון הציבור והן גורמות לנזק כלכלי משמעותי. על כן נקבע לא אחת, כי יש להחמיר בעונש המוטל בגין עבירות אלה.
ראו לעניין זה את דברי כבוד השופט א' רובינשטיין בע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל (2006):
"למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור... כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בית המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך".
כן ראו את שנקבע בע"פ (מח' ת"א) 71383/04 מדינת ישראל נ' סרחאן (2004):
"כבר נזדמן לנו לא פעם להביע את דעתנו בנושא מדיניות הענישה ראויה בעבירות רכב, ובמיוחד בעבירות של גניבת רכב, וכן על חוסר היחס, לעתים – כמו בגזר הדין נושא ערעור זה - בין האמירות החמורות של בתי המשפט בגזר הדין לבין התוצאה האופרטיבית, היינו, לבין העונש הנגזר בסופו.ב
עונשים קלים בשל עבירות רכב ובמיוחד בעבירות של גניבת רכב מהווים מסר הרתעתי שלילי. יש בכך אף מסר שלילי, מרפה ידיים, לרשויות אכיפת החוק המשקיעות מאמצים ומשאבים מרובים במניעה ובתפיסה של גנבי רכב, שכן מהמסר הזה משתמע כי המאמץ אינו מניב את התוצאה ההרתעתית הראויה, אם הוא מסתיים בסופו של דבר בענישה מופלגת לקולא. ענישה כזו סוטה ממדיניות ענישה ראויה, מהנחיות בית המשפט העליון ומכוונתו של המחוקק אשר גזר עונש של שבע שנות מאסר בשל העבירות הללו."ו
בנוסף, כאמור, הנאשם הוא אדם צעיר אשר לחובתו הרשעות רבות בעבירות של פריצות לרכב, גניבת רכב, הפרת הוראת חוקית, חבלה במזיד ברכב, גניבה מרכב, התפרצויות לבתי מגורים, הסגת גבול פלילית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בגינן ריצה תקופות מאסר.
מעיון בגיליון הרשעותיו עולה כי רק בחודש מאי 2011 האחרון, נגזר דינו לשישה חודשי מאסר בפועל בגין עבירות רכוש. יתרה מזאת, הנאשם ביצע את העבירות כאשר תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי.
זאת ועוד, הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה.
בגזר הדין שניתן בעניינו של הנאשם בתיק פלילי 1091/07 בבית משפט לנוער באשדוד, בו הורשע הנאשם בביצוע עבירות הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, סיוע לפריצה רכב וגניבה מרכב, ציין כב' השופט אבו פריחה אחמד כדלקמן:
"יצוין כי אמנם בעת ביצוע העבירות שבפנינו היה הנאשם נעדר עבר פלילי אך מעיון ברישום הפלילי עולה כי הנאשם לא קפא על שמריו אלא שהלך ושידרג את עצמו בעולם הפלילי בעבירות רכוש חמורות במספר הזדמנויות ובהפרת הוראה חוקית. בגין העבירות הנ"ל נידון הנאשם בשתי הזדמנויות להרשעה, מאסר בפועל ומאסר מותנה.
באשר להליך הטיפולי, לדאבוננו הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנויות אשר נקרו בדרכו, דבר הבא לידי ביטוי בהעדר התגייסות להליך הטיפולי ב"נוף הרים" ובהעדר לקיחת אחריות מלאה על מעשיו.
אמנם בעת ביצוע העבירות שבפנינו, היה הנאשם נעדר עבר פלילי, אך בעת הכרעת הדין הנאשם נשא על גבו את עברו הפלילי בהיותו בגיר ולא הצליח להפיק את התובנה הדרושה מהסתבכויותיו עת המשיך להחזיק באחריות חלקית למעשיו. התנהלותו של הנאשם, גם בהווה הביאה את גורמי הטיפול לדעה כי קיים פער בין הצהרותיו הנורמטיביות לבין התגייסותו להפקת הלקחים הדרושים".
והנה, נראה כי הנאשם טרם הפיק את הלקחים הנדרשים, ולאחר שהוטלו עליו חודשי מאסר בפועל בגין עבירות רבות וחמורות וכאשר שני מאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגדו, ביצע את העבירות בהן הורשע בתיק זה.