מדינת ישראל נ' ג'ראבלי

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 25.8.08, בשעות הצהריים, החנו עלי קרש (להלן: "המתלונן"), ואחיו באסם את רכבם בחניית מועדון ספורט, הסמוך למסגד בבית חנינה וכאשר חזרו לרכב, הבחינו, כי הוא נחסם על ידי רכב מסוג מזדה.

בהמשך כתב האישום נטען, כי מספר אנשים שזהותם אינה ידועה, יצאו ממועדון הספורט. הנאשם היה בתוך אותה חבורה והחל לקלל את המתלונן ואחיו בשל העובדה, כי חסמו, לטענתם, את שער המועדון. במהלך הויכוח, נכנסה החבורה למועדון, הצטיידה בסכינים וקרשים והנאשם הצטייד בגרזן.

נטען, כי הנאשם יצא אל המתלונן ובאסם, התנפל על המתלונן והניף את הגרזן לעבר ראשו. המתלונן הגן בידיו על ראשו והנאשם פגע בידו השמאלית באמצעות הגרזן.

בסיפא לכתב האישום נטען, כי כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרם למתלונן חתך באורך 6 ס"מ בכף יד שמאל וכן קרע בגידים ובעצב, אשר גרמה לפגיעה בשתי אצבעות וחוסר תחושה בהם. המתלונן נאלץ לעבור ניתוחים לתיקון גידים ועצב, לעבור טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק וכי הינו מוגבל בתפקוד יד שמאל.

סעיף האישום שיוחס לנאשם הינו חבלה בכוונה מחמירה, בניגוד לסעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

בקליפת השום, טענתו של הנאשם הייתה, כי הוא זה שהותקף באירוע והוא זה שנזקק לטיפול רפואי.

הנאשם לא הכחיש, כי פרץ ויכוח מילולי בגין חסימת הרכבים ואולם, כך טען, זמן קצר לאחר אותו אירוע, חזר המתלונן ביחד עם קרובי משפחתו, נכנס למועדון והכה אותו בצורה קשה, עד כדי אובדן הכרה.

בטרם ניכנס לניתוח הראיות, נציין מספר עובדות:

תלונתו של המתלונן הוגשה ביום האירוע, 25.8.08. באותו מועד נחקר גם אביו חסן עלי. סמוך להגשת התלונה, ביצעה המשטרה חיפוש ותפסה מוצגים, לרבות שני גרזנים.

הנאשם עצמו התלונן ביום 3.9.08, כי הוא זה שהותקף והוא נחקר לראשונה ביום 7.10.08 באזהרה.

חומר החקירה המפורט בסעיפים 1,2 הגיע לפרקליטות ביום 5.11.08 וביום 23.12.08 הוחלט, לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות.

ביום 14.1.09, פנתה ב"כ המתלונן לפרקליטות בבקשה לבחון סגירת התיק. ביום 15.6.09, הוגש הערר לפרקליטות.

ביום 13.11.11 הוחלט להורות על השלמת חקירה בתיק. המשטרה חקרה עדים נוספים ובחודש מאי 2012 הוחזר התיק לפרקליטות לאחר ביצוע ההשלמות. כתב האישום הוגש, ביום 10.7.12.

סדר פעולות זה מצביע על חקירה רשלנית מצד המשטרה וגם התנהלותה של הפרקליטות, אשר החליטה לקבל את הערר רק לאחר 22 חודש, גם הוא מצביע על התנהלות לא סבירה (בלשון המעטה).

ציינתי עובדות אלה, לנוכח טענתו של ב"כ הנאשם, לפיה הגנתו קופחה כתוצאה מהתנהלות זו, אך בשים לב לחומר הראיות, לא מצאתי יסוד לטענה זו וכמו כן, לא מצאתי יסוד לטענה בדבר תיאום עדויות.

בהודעתו הראשונה במשטרה (נ/1), מסר המתלונן, כי הוא היה ביחד עם אחיו וכי כאשר ביקש לצאת מהמסגד, רכבו היה חסום. אחיו ביקש מבעל הרכב החוסם להזיז את הרכב ומכאן החל להתגלגל האירוע נשוא כתב האישום. בהודעתו זו מסר המתלונן, כי הוא מכיר את האדם שנתן לו את המכה עם הגרזן "קוראים לו מוחמד גראבלה..והכינוי שלו בשכונה הוא דבדוב".

לא ברור לי מדוע האח באסם לא נחקר כבר בשלב הראשון (כמו שהאב נחקר), ורק לאחר שהתיק נשלח להשלמת החקירה, מסר באסם הודעה במשטרה ביום 17.11.11.

כאשר נחקר באסם במשטרה (נ/4), הוא מסר גם שמות של עדים ניטרליים שהיו עדים לאירוע.

אני ער לעובדה, כי שמות אלה לא נמסרו מיד בסמוך לאירוע, אך הכשל בכך היה בחקירה הלקויה אותה ניהלה המשטרה אותה עת, כאשר לא טרחה כלל לשאול את המתלונן אם היו עדים לאירוע (פרט לבאסם, שאת שמו מסר המתלונן ופרט לאביו של המתלונן שהגיע בשלב יותר מאוחר ולקח אותו לטיפול רפואי).