מדינת ישראל נ' ג'יאן

החלטה

בפני בקשה לביטול גזר דין מכוח סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982.

רקע עובדתי

כתב האישום ייחס לנאשם כי בתאריך 21.01.2003 ביצע עבירה של הובלת 152 תבניות של ביצי מאכל בלתי מסווגות ובלתי מוחתמות ללא תעודת משלוח, בניגוד לכלל 45(1) לכללי המועצה לענף הלול (הסדרת יצור, מיון ושיווק) תשכ"ח-1968, עבירה לפי סעיף 69 לחוק המועצה לענף הלול (יצור ושיווק), תשכ"ד-1963.

המבקש לא התייצב לישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 20.04.2004, אליה זומן כדין, ולכן הוא נשפט בהעדרו, הורשע ונגזר דינו לתשלום קנס כספי בסך 4,500 ₪ או 30 ימי מאסר תחתיו .

ביום 30.03.2008 הגיש המבקש הבקשה דנן, לביטול גזר הדין.

טענות הצדדים

טענות המבקש

לטענת המבקש, הוא לא הוזמן לדיון אשר היה קבוע בתיק זה, לתאריך 20.04.04, ואף לא ידע עליו, ובמידה והיה יודע היה מתייצב על מנת להוכיח את טענותיו.

הוסיף המבקש וטען כי, גזר הדין ניתן בהסתמך על אישור המסירה, לפיו הזימון לדיון לא נדרש על ידו. לטענתו, מעולם לא נשלחה אליו כל הזמנה מרשות הדואר לקבלת דבר דואר רשום, כאשר ככל שהגיעה לידיו דרישה כזו, היה פועל לקבלתה.

עוד טען המבקש כי, רק עת שקיבל את רשימת הדוחות ממרכז לגבית קנסות, אודות קנסות תעבורה שיש לו, היות והקנס נשוא תיק זה, הופיע ברשימה הנ"ל, שבעקבותיה פנה למזכירות ביהמ"ש לצילום התיק, נודע לו על התיק ועל גזר הדין שניתן בעניינו.

הוסיף המבקש וטען לגופו של עניין כי, בכתב האישום נפלו אי דיוקים, ובכוונתו לסתור אותם, ומבקש מביהמ"ש לתת לו את יומו על מנת להסביר עמדתו בהרחבה.

המבקש מבקש להורות על ביטול גזר הדין שניתן בהעדר התייצבותו.

תגובת המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי הנאשם הוזמן כדין, בהתאם לכתובת שמסר לחוקרים, כאשר הזימון חזר בציון לא "נדרש", וזו איננה סיבה שאיננה תלויה בו, ואינה מצדיקה אי התייצבות לדיון.

עוד טענה המשיבה כי, לא תוכל לעמוד לנאשם הטענה כי לא ידע על הדיון, היות ונתפס פעמיים, והיה עליו לדעת כי יוגש נגדו כתב האישום.

המשיבה מבקשת להורות על דחיית הבקשה, ולחילופין ביטול גזר הדין בלבד, וקביעת התיק לטיעונים לעונש.

דיון והכרעה

ראשית אציין כי החלטתי זו ניתנה כעת, מאחר והתיק, אשר היה בטיפול המותב הקודם שישב בביהמ"ש, הובא רק בימים האחרונים בפניי.

המסגרת הנורמטיבית