מדינת ישראל נ' גרסימיוק(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירת איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, בניגוד לסעיף 186 לחוק העונשין ובעבירה של תגרה במקום ציבורי בניגוד לסעיף 191(1) לחוק העונשין.

2.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן כי ביום 8/10/10 בסמוך לשעה 02:30 במעונות הסטודנטים במכללת אריאל, תקף הנאשם אדם אחר בכך שאחז בגרונו והעיר לו לגבי התנהגותו כלפי אחרת.

3.כשעה לאחר האירוע, עת ראה הנאשם את האחר מחוץ לבניין בו שהה, יצא אליו והחל מתקוטט עמו, כאשר השניים דוחפים ומכים איש את רעהו.

לאחר הקטטה, הבחין הנאשם כי האחר מחזיק ברשותו סכין וממתין בכניסה לבניין, יצא הנאשם שוב מהבניין כשהוא אוחז בסכין ת/1 והחל רודף אחרי האחר.

4.ב"כ הצדדים טענו לעניין הענישה הראויה, עמדת המאשימה היא כי בנסיבות המקרה יש לגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, קנס וכן מע'ת וזאת נוכח חומרת והתפתחות האירוע אשר תוצאתו עלולה היתה להיות קשה שבעתיים.

מאידך, ב"כ של הנאשם עתרה להסתפק בתקופת מעצרו, להשית עליו ענישה הצופה פני עתיד ולאפשר לו לשוב לאלתר לארץ הולדתו אוקראינה.

5.מטעמו של הנאשם, העידה הגב' אינה רודניאנסקי המועסקת בפרוייקט "מסע נתיב" ואשר מלווה את הנאשם בארץ במשך 8 חודשים. מעדותה זו של העדה למדתי כי מדובר בנאשם אשר הגיע ארצה במסגרת פרוייקט לסטודנטים יהודים ללמוד במכללת אריאל תקופה של ארבעה חודשים. במהלך לימודיו הצטיין הנאשם בלימודיו ולפיכך קיבל מלגה אשר הקנתה לו את הזכות להשלים סמסטר נוסף במסגרת הפרוייקט.

עוד שמעתי, כי הנאשם תרם מזמנו – בלא תמורה – לקהילה במועדון קשישים ובלימודי שחמט לילדים.

6.לא אחת התייחסו בתי המשפט לתופעת הסכינאות בחומרה. תופעה זו של השימוש בסכין למטרות אלימות מחייבת ענישה הולמת שבמרכזה עומדים שיקולים של הרתעה וגמול.

אין ספק כי האינטרס הציבורי מחייב במקרים מעין אלו של אלימות "מתגלגלת" שסופה יציאה מבניין המגורים עם סכין מטבח ומרדף אחרי האחר הטלת עונש שיהווה גמול לעושיה ובעיקר הרתעה לאחרים.

7.הנאשם, שהגיע ארצה לבדו במסגרת תוכנית של הסוכנות היהודית ונתיב, הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של ביהמ"ש ודברים אלו עומדים לזכותו, אף את תרומתו לחברה, הצטיינותו בלימודים ,העדר עבר פלילי בארצו והתנצלותו בפני האחר יש לזקוף לזכותו.

8.ואולם, כל נסיבותיו האישיות של הנאשם מתגמדות הן נוכח חומרת המעשים והחובה להגן על הציבור מפני מעשי אלימות.

9.אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 9 חודשים בניכוי ימי מעצרו 8.10.10 – 3.11.10.

ב.מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר שלא יעבור

עבירת אלימות או עבירה לפי סעיף 186.

בנסיבות העניין, איני סבור כי יש להטיל על הנאשם קנס.

צו להשמדת המוצג.

זכות ערעור בתוך 45 יום.