מדינת ישראל נ' גוליס(אחר/נוסף)

החלטה

1.לפני בקשת המשיבים להורות למבקשת להשיב למשיב 1 משאית שנתפסה על ידי המבקשת בעת שהמשיב 2 נתפס כשהוא מבצע עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בתחומי מדינת ישראל כשהוא נוהג במשאית נשוא הדיון.

2.בזמן שהמשיב 2 נתפס, נתפסה גם המשאית והיא מוחזקת על ידי המבקשת מכוח סמכותה על פי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) נוסח חדש תשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה).

3.המשאית רשומה במשרד הרישוי על שם אדם אחר, אולם המשיב 1 הציג בזמן הדיון קבלה וחשבונית על פיו רכש את המשאית. הוא נחקר על כך והסביר כי רכש את המשאית לצורך עסק הובלות. הבעלים הרשום במשרד הרישוי לא הגיש בקשה כלשהי. כידוע, הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי ואינו מעיד בהכרח על הבעלות הקניינית של הרכב.

4.יוער כי גם המשיב 2 טוען כי המשאית בה נהג שייכת למשיב 1

5.לא הוצג לפי חומר חקירה הסותר טענה זו מלבד הרישום במשרד הרישוי.

6.לפיכך, לעניין בקשה זו נחה דעתי כי המשאית אכן שייכת למשיב 1.

7.טענת המבקשת היא, כי אין להחזיר את המשאית למשיב 1 הואיל והיא תבקש צו חילוט בתום ההליך השיפוטי המתנהל כנגד המשיב 2, וזאת מכוח סמכותה על פי סעיף 39 לפקודה.

8.כאמור, הוכח לפני שהמשיב 2 אינו בעל המשאית.

9.יש לבחון את שאלת המידתיות, בכך שהמשאית תישאר ותוחזק בידי המבקשת עד לסיום הדיון. המשאית משמשת את המשיב 1 לפרנסתו. הוא טען לפני כי נתן למשיב 2 באופן חד פעמי את המשאית לשימושו, ולא ידע כי המשיב 2 עומד לעבור עבירה במשאית.

10.למשיב 1 אין עבר פלילי, ואין ראיה כלשהי כי הוא עוסק בהובלת שוהים בלתי חוקיים בשכר או קשור לעניין שכזה.

11.לאור כל האמור, נראה לי כי המאזן נוטה לכך שהמשאית תוחזר למשיב 1. יחד עם זאת, כדי להבטיח את האפשרות שהמשאית תחולט בסופו של ההליך הפלילי דבר המוטל בספק בשלב זה, אני מורה כי המבקשת תוכל לרשום עיקול או שעבוד על המשאית במשרד הרישוי. הדבר ייעשה כבר מחר והמשאית תוחזר לאחר מכן לידי המשיב 1. אני מורה למשיב 1 לא לעשות כל העברה או מכר במשאית וזאת עד לסיום ההליך הפלילי כנגד המשיב 2.

ניתנה היום, ז' אב תשע"א, 07 אוגוסט 2011, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: