מדינת ישראל נ' גולדשמיט

בפני

שופטת עינת רון

הכרעת דין

לנאשם יוחסו בכתב האישום עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית וניסיון גניבה.

הנטען כנגדו בכתב האישום הוא כי בתאריך 5/10/08 עת הגיע למשרד עורך דין אשר טיפל בעניינו בעבר ובמהלך ויכוח שנתגלע במקום על רקע הטיפול בתיק, נטל הנאשם את התיק בעניינו ובתוכו המחאה ורץ לכיוון היציאה מהמשרד ותוך כך, תקף את המתלוננת שהיא מזכירתו ובת זוגו של עו"ד גלמן, בכך שהיכה אותה בחוזקה בידה הימנית וכתוצאה מכך נגרם לה שבר בידה והיא נזקקה לטיפול רפואי ולגיבוס היד.

שושנה גלמן היא המתלוננת סיפרה בבית המשפט כי היא מנהלת את משרדו של עו"ד גלמן מזה כ – 42 שנים.

ההכרות עם הנאשם החלה בשנת 2004, עת הוא רכש דירה באריאל וטיפל בענין זה באמצעות משרדם, אלא שהטיפול לא הסתים והקשר עימו נותק.

באוגוסט 2008 התקשרה אשתו של הנאשם ושאלה באשר לאודות תיק זה והמתלוננת תארה הכיצד הוזמן התיק מהארכיב והוחל בשחזורו.

ב-5/10/08 ביקשו הנאשם ואשתו להגיע אל המשרד ומשפגשו בה היא אחזה בידה את התיק המדובר. הנאשם האשים אותה בשקרים וטען כי כלל לא שוחחה עם עורך דין אחר באשר לתיקו. הוא הבהיר כי ברצונו להעביר את הטיפול לאחר.המתלוננת הבהירה לו כי יוכל לעשות כן ובלבד שישלם קודם לכן את אשר עליו לשלם בעבור הטיפול. אותה עת, היה התיק האמור מונח על הדלפק במשרד ואזי חטף אותו הנאשם ורץ אל עבר דלת המשרד. אזי צעקה המתלוננת לעבר עו"ד גלמן אשר שהה בחדר הישיבות של המשרד והיא עצמה רצה לכיוון הדלת. בידה האחת אחזה בידית הדלת ואת ידה האחרת הניחה בין המשקוף לבין הדלת וזאת עשתה על מנת שהנאשם לא יימלט מהמשרד כאשר התיק בידו.

המתלוננת המשיכה ותארה כי אותה עת כאשר ידה במצב זה, בין המשקוף לבין הדלת היכה אותה הנאשם בפרק כף ידה, דבר שהביא לצעקה שלה. למשמע צעקתה נזעק עו"ד גלמן למקום והוא נעל את דלת המשרד ומנע מהנאשם ומאשתו לעזוב את המקום.

היא מיהרה לחבוש את ידה במגבת ולהעזר במים קרים. עו"ד גלמן התקשר אל המשטרה והנאשם עצמו אף הוא התקשר אל המשטרה על מנת להתלונן כי נמנעת יציאתו מן המשרד.

משהגיעה המשטרה החזיר הנאשם את התיק המשרדי ובתוכו ההמחאה אל השוטרים והיא נתבקשה להגיע אל התחנה להגיש תלונה, אלא שהיא הבהירה לשוטרים כי היא מעדיפה להמשיך בעבודתה. בשעות הצהריים תכפו כאביה ועל כן פנתה למוקד קופ"ח שם גובסה ידה לאחר צילום רנטגן.

באותו יום גברו הכאבים ועל כן למחרת היום הוחלף הגבס ולמחרת היום אף הגישה תלונה במשטרה.

המתלוננת סיפרה כי סוף דבר החליטה להגיש תלונה כי סברה שאין זה ראוי כי מאן דהוא יעז להרים עליה יד.

משהוטחה בה גירסת הנאשם כי הוא כלל ועיקר לא נגע בה, עמדה על גירסתה לשה והשיבה כי אין לה כל אינטרס בהליך זה או רווח כלשהו ממנו והיא אף לא הגישה תביעה אזרחית בעקבות האירוע. היא הדגישה כי לאחר האירוע הרגישה מושפלת ועוד הוסיפה כי היא סובלת מנזק פיזי בידה עד עצם היום הזה.

הוטח עוד במתלוננת כי לטעמו של הנאשם, הרי שהיא אף רכשה את תוצאות הבדיקה הרפואית בעניינה והיא הביעה את תרעומתה על עצם העלאת הטענה וציינה כי אין רופא אשר יסכן את רישיונו בשל בדיקה שכזאת.

בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי עובדים נוספים היו במשרד כאשר הנאשם הגיע ואף צעק עליה, לרבות בתה שהינה עורכת דין, אלא שהם לא יצאו מחדריהם ולטעמה לא היתה להם כל סיבה לעשות כן, רק משהזעיקה את בעלה בצעקתה אליו, הוא יצא מחדרו.

בחקירה הנגדית חזרה המתלוננת על תיאור הדברים וסיפרה כי היא עמדה מאחורי הדלפק כאשר הנאשם החל לרוץ אל הדלת , אך הספיקה להדביק אותו. לשאלת ב"כ הנאשם מדוע מצאה לסכן עצמה כך אל מול אדם אשר צעק עליה קודם לכן, הבהירה כי הוא אחז את התיק המשרדי ובתוכו המחאה ועוד הבהירה כי אכן אמרה לנאשם כי "לא אכפת לה" מהתיק ובלבד שישלם את חובו. המתלוננת אישרה כי מדובר בחוב של 644 ₪ אשר המחאה בסכום זה של הנאשם שחזרה היתה בתוך התיק.

עוד הבהירה כי גם לו נתנה בידיו את התיק, היתה דואגת לצלם קודם לכן את המסמכים ולא חפצה שלא יוותר בידה דבר מן התיק.

המתלוננת אישרה כי כאשר הנאשם רץ לעבר הדלת, ישבה אשתו על ספסל בכניסה למשרד.