מדינת ישראל נ' גוביר(אחר/נוסף)

החלטה

בעתירה לגילוי ראיה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של גניבה.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 26.11.12 בסמוך לשעה 17:42, בסניף בנק דיסקונט באשדוד, הנאשם הגיע כשהוא חבוש כובע מצחיה שחור ומרכיב משקפי שמש שחורים, הגיח מאחורי המתלוננת אשר הגיעה להפקיד את ההכנסות ממקום עבודתה, וגנב ממנה סך של 12,000 ₪.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, וטען כי לא נכח במקום, וכי התיק מבוסס על זיהוי שגוי של שוטרים שצפו בתיעוד ממצלמות האבטחה בבנק, אך כי עוד טרם תפיסת החומר מהמצלמות, נעצר הנאשם בחשד לביצוע העבירה, על סמך מידע מודיעיני שנמסר למשטרה.

בתיק מצויה פראפרזה, שנמסרה לעיון הסנגור, שעניינה חלק מתוכן המידע שנמסר למשטרה ועל פיה: "השוד בבנק דיסקונט באזור ב', מורן גובר נראה עם משקפי שמש כובע ומעיל שחור צמוד מסתכל לתוך הבנק".

כמו כן, מצויה בתיק תעודת חסיון מכח סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן- הפקודה) מיום 23.12.12, במסגרתה החליט השר יצחק אהרונוביץ' לחסות "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהות האדם אשר מסר למשטרה את המידע המתועד בדו"ח ידיעה מס' 12-0494-391 לרבות מועד מסירת המידע וחלק מתוכן המידע כמפורט להלן: מילים 1-3. כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות תוכנו של מסמך המסומן א'", וזאת לאחר שהביע דעתו כי בגילוי מידע זה יש כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, שכן הוא עלול לסכן שלומם של בני אדם ולפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה.

הסנגור עתר לגלות את כל החומר החסוי, לרבות תוכן המידע המלא, מועד מסירתו וזהות המודיע, כשלטענת הנאשם, מוסר המידע כנראה ביצע את העבירה, והאשים בכך את הנאשם.

לכן לטענת הסנגור, גילוי החומר החסוי חיוני מאד להגנת הנאשם.

עוד טען הסנגור באשר לטיב זיהוי הנאשם ע"י השוטרים, רק לאחר קבלת המידע ומעצרו של הנאשם, וציין כי לנאשם שני אחים הדומים לו, כך שיתכן מאד שמדובר בטעות בזיהוי.

לאחר הדיון שבו הועלו טענות הנאשם, התקיים דיון בדלתיים סגורות בנוכחות ב"כ המאשימה ואיש המודיעין, ובמסגרתו הוצג לי כל החומר החסוי ונמסרו פרטים אודות מקור המידע.

עיון בחומר החסוי מעלה כי אותו מסמך שסומן א', ואליו התייחסה תעודת החסיון הוא למעשה דוח ידיעה מפורט, שעליו הודפסו, שלא כבשגרה, פרט לתוכן המידע ומועד מסירתו, גם פרטי מקור המידע, ואשר מאן דהוא כתב על הדוח את האות א'. אם כך, יש להבהיר, כי פרט לדוח הידיעה, אין כל חומר חסוי, או מסמך נוסף שאינו גלוי לעין הסנגור.

לגבי מקור המידע, איש המודיעין חשף בפניי פרטים הנוגעים לעניין זה, לרבות מראה, גובה וגיל, וטען כי אין ממש בטענות הנאשם בעניין זה, וכי חשיפת מקור המידע עשויה להביא לפגיעה בבטחונו ובהמשך שיתוף הפעולה עם המשטרה.

לפי סעיף 45 לפקודה "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

על פי לשון הסעיף ועל פי ההלכה הפסוקה, בהליך של עתירה לגילוי ראיה על בית המשפט לערוך איזון בין שני אינטרסים ציבוריים חשובים ומנוגדים.

מחד, האינטרס העומד ביסוד ההליך הפלילי, של גילוי האמת, אשר עבורו יש לחשוף את כל חומר החקירה לנאשם ולבית המשפט, כדי שהנאשם יוכל להוכיח את חפותו ולערער את גרסת התביעה.

מאידך, עומדים האינטרסים המוגנים המפורטים בסעיפים 44 ו- 45 לפקודה, המבטאים בין היתר את טובת הציבור, כי חומר מסוים לא ייחשף ובכך יפגע בבטחון המדינה או בעניין ציבורי חשוב.