מדינת ישראל נ' גבאלי מוחמד

החלטה

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדרו של הנאשם.

סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין : קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין כאשר התנאים אינם מצטברים( רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא, כבוד השופט אור).

מועד הדיון נקבע הנוכחות הנאשם .

לטענתו הוא לא התייצב לדיון עקב טעות אנוש שכן סבר כי נקבע מועד לדיון ליום 14/02/11.

בר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מ.י. קובע כבוד השופט שמגר :

" ...משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו...יומו בבית המשפט. אם שכח את מועד המשפט אין לו להלין אלא על עצמו. השכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת לב או של הרשלנות וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האיכפתיות"

בנוגע לעיוות דין הנאשם טוען כי יש בידו הוכחות המצדיקות ביטול פס"ד .

"עיוות דין" בסעיף 130(ח) אינה כוללת בחובה מקרים בהם ניהול משפט הוכחות לכשעצמו עשוי להביא לזיכויו של המערער...אין זה סביר להניח, כי בכל מקרה שבו תיטען טענה, כי למערער הגנה טובה לגופו של עניין, תינתן לו תוך שימוש בטענה של "עיוות דין.... פרשנות כזו היתה מסכלת את מטרת המחוקק , שכן משמעותה היא, כי כל מי שאפשר שיש לו הגנה טובה, יכול שלא להופיע לישיבות בית המשפט, ומאוחר יותר לאחר הרשעתו, יוכל לגרום לביטולו של פסק הדין המרשיע " (ע"פ 2119/02 כבוד השופט שיף )

מכל האמור לעיל לא מצאתי מקום לבטל את פס"ד.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"א אדר ב תשע"א, 27 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.