מדינת ישראל נ' ברנס

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 21.03.11 בשעה 13.30 או בסמוך, בכביש 20 במחלף השריון, נהג הנאשם בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר סבג אריק. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, הנאשם הגיע על נתיבי איילון מצפון לדרום. נעצר על אי התנועה ד-14 למשך 5 דקות. פנה בחדות ימינה ונכנס למחלף חיל השריון. תוך שהוא מסכן רכב מימינו. השוטר הבחין בכך, עצר את הנאשם ורשם לו דו"ח.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה: "אבל התבלבלתי, לא ידעתי שאסור לי לעמוד. שמע פשוט דיברתי בטלפון, כי אני צריך להגיע לוולפסון."

כאשר השוטר החל ברישום הדו"ח הטון של הנאשם השתנה והוא החל מקלל ומגדף את השוטר "אתה שוטר מנייק, אתה צריך מישהו שיזיין אותך בתחת". הנאשם אף ניסה למנוע מהשוטר לרשום את הדו"ח בכך שאחז בידו השמאלית של השוטר. השוטר אמר לנאשם כי אם לא יפסיק, הרי שהוא יעצור אותו. הנאשם חדל ממעשיו.

בבית המשפט טען הנאשם כי ביום 19.3.11, יומיים לפני האירוע, נולד לו נכד, הנאשם אינו מכיר את הכבישים לראשון, הנאשם התקשר לבת זוגו כדי שתדריך אותו כיצד להגיע לבית החולים וולפסון הנאשם לדבריו נסע בנתיב ימני יצא במחלף השריון. כשהוא בנתיב השמאלי, היה רמזור אדום, ברמזור הזה דיבר הנאשם בטלפון בדיבורית, הנהג שהיה מצד ימין של הנאשם שמע את שיחת הפלאפון, ואפשר לנאשם להיכנס בנתיב הימני. הנאשם הגיע לרחוב שהוא לא מזהה, פתח את החלון ושאל איך מגיעים. השוטר אמר לו לעצור בצד, ואז השוטר רשם לו דו"ח. לדברי הנאשם הוא הגיע לביהמ"ש "בגלל מה שהשוטר אמר לי".

בחקירה נגדית טען הנאשם לגבי עמידתו באי תנועה "אני לא שמעתי דבר כזה. אני אמרתי לו שלא ידעתי שאסור לעמוד שם אבל אני לא עמדתי."

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

המחלוקת בתיק זה היא קוטבית מצד אחד טוען הנאשם כי לא היו דברים מעולם ומצד שני טוען השוטר לאירוע כפי שפורט בדו"ח ובבית המשפט. מצאתי להעדיף את גרסת השוטר לעניין העמידה על ד- 14 וזאת מכמה טעמים. ראשית הנאשם הגיש תמונות לבית המשפט מהם עולה כי ניתן לראות באופן ברור ממקום עמידת השוטר את הד-14 וודאי להבחין בעצירה עליו. מעבר לכך הנאשם טען כי הוא לא ידע איך להגיע לבית החולים וולפסון ולכן התקשר לבת זוגו כדי שתדריך אותו. במהלך הארוע לכאורה הוא השתלב כשהוא עומד בנתיב השמאלי ומשוחח בטלפון באמצעות הדיבורית. לא ברור לבית המשפט מדוע לא ציין זאת הנאשם בשטח. מעבר לכך מה חשיבות השיחה בטלפון עם הנאשם לא נעצר על הד- 14 ומדוע ציין זאת הנאשם בבית המשפט אם נסע כחוק. למיטב הבנתי הנאשם ציין זאת כדי להסביר את העצירה על הד- 14. העובדה כי הנאשם לא ידע כיצד לנסוע הוא נאלץ לעצור בצד, כדי לא להמשיך לכיוון ירושלים דבר שיכול למנוע ממנו הגעה לבית החולים וולפסון. מעבר לכך הנאשם טען כי שוחח עם בת זוגו על הדרך אך לא טרח להביאה לבית המשפט כדי שתצדד בגרסתו. דבר נוסף גרסתו הראשונית כפי שנרשמה בדו"ח מסבירה את עמידתו על אי התנועה ולא נסיעה רגילה בנתיב השמאלי כפי שטען הנאשם. בנסיבות אלו מצאתי לדחות את גרסת הנאשם לקרות האירועים.

לעניין סעיף האישום בו הואשם הנאשם. בעבר כתבתי מספר פעמים בהחלטות אחרות, כי השוטר הרושם את הדו"ח צריך לציין כיצד הפריע הנאשם. הרישום פנה בחדות ימינה ונכנס למחלף חיל השריון, תוך שהוא מסכן רכב מימינו. אינו מספק יש צורך לרשום האם הוא גרם לרכב האחר לסטות, לבלום או כל דבר אחר. אשר על כן התביעה הוכיחה רק את אי הציות לתמרור 815 (ד-14). בנסיבות אלו מאחר והנאשם הואשם בסעיף סל של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לסעיף 21 (ג) לתקנות התעבורה. מצאתי כי יש מקום להרשיע את הנאשם בסעיף ספציפי של אי ציות לתמרור 815. בניגוד לסעיף 22 (א) לתקנות התעבורה סמל סעיף 5512.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה של אי ציות לתמרור 815. בניגוד לסעיף 22 (א) לתקנות התעבורה סמל סעיף 5512

ניתנה היום, א' שבט תשע"ב , 25 ינואר 2012, במעמד הצדדים