מדינת ישראל נ' ברדה(עציר)

החלטה

כנגד המשיב, יצחק ברדה, הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בראשון-לציון בעבירה של איומים. המדובר באיומים קשים שהופנו אל עבר אנשי משטרה בתאריך 03.8.10, בעקבות הודעה שקיבל המשיב על מעצרה של אשתו לאחר אירוע תעבורתי. כאמור, מדובר באיומים קשים המפורטים בכתב האישום ומובן שאין להקל בכך ראש.

התבקש בבית משפט קמא מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה. השופט קמא סבר שבמקרה זה ניתן להורות על שחרורו של המשיב בערובה ואין צורך במעצרו מאחורי סורג ובריח. זאת קבע השופט גם בשים לב לעברו הפלילי של המשיב, אשר כולל גם עבירות אלימות. לאור זאת החליט בית משפט קמא על שחרורו של המשיב בתנאים של התחייבות עצמית על סך 10,000 ₪, ערבות צד ג' על סך 5,000 ₪ והפקדה כספית בסך של 2,500 ₪ אשר תופקד עד ליום 11.8.10. לדעת השופט בטוחות אלה יבטיחו את תנאי השחרור וכן את התייצבותו של המשיב למשפט. עוד נאסר על יצירת קשר בין המשיב לבין המתלוננים ועדי התביעה, כולל איסור יצירה של קשר טלפוני או קשר עקיף.

בסיום החלטתו הזהיר בית משפט קמא את המשיב, שהפרה כלשהי של אחד מתנאי השחרור עלולה להביא לחילוט הפיקדון ולמימוש הערבויות, וכן עלולה להביא למעצרו המיידי של המשיב.

לא נחה דעתה של העוררת מהחלטה זו והיא הגישה ערר על כך. לדעתה מלמדים מעשיו של המשיב על מסוכנות גבוהה ועל התנהלות אלימה, ולכך יש לצרף את עברו הפלילי העשיר של המשיב. האיומים בהם מדובר הם קשים ושוטרים רבים אוימו. הדבר ארך זמן רב, כך שאין כאן מעידה חד פעמית. המשיב עצמו אמר בפני קצין משטרה שהוא יודע שיש לו בעיה משום שהוא "מתחמם מהר ולא שולט בעצמו".

אם בעת הדיון בבית משפט קמא הייתה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, וכך גם נאמר בהודעת הערר מהיום, הרי עתה, בעת הדיון, שינתה העוררת טעמה, ובקשתה היא להחזיר את הדיון לבית משפט קמא כדי שיורה על עריכת תסקיר לשם בחינת מסוכנותו של המשיב ובחינת חלופת מעצר.

ב"כ המשיב סבור כי הערר מיותר, שכן מדובר בעבירה של איומים ולא בעבירה של אלימות פיזית ודי בערובות שקבע בית משפט קמא מבלי להקל ראש במעשיו של המשיב.

לאחר שמיעת הטענות ועיון בחומר שבפני, הגעתי למסקנות הבאות:

ראשית, וכאמור, אין להקל ראש בחומרת התנהגותו של המשיב. גם באיומים טמונה סכנה, ובוודאי כשמדובר באיומים קשים כלפי שוטרים שכל "חטאם" הוא שהם ממלאים את תפקידם. נקבע כבר שאיומים כלפי עובדי ציבור מקימים עילת מעצר. שנית, דומה בעיניי כי מוטב היה מלכתחילה להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניין זה, וזאת במיוחד לאור עברו הפלילי של המשיב. שלישית, חרף האמור לעיל, הרי שמשנקט בית משפט קמא דרך אחרת, איני סבור שיש מקום עתה להחזיר את הגלגל אחורנית ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא תוך כדי הוראה בדבר עריכת תסקיר מעצר. חרף הבעייתיות, נראה לי שניתן לקבל את ההחלטה בדבר הפקדת ערובות כדי שאלה ישמשו להבטחת תנאי השחרור ולא להורות בנוסף על "מעצר בית". יחד עם זאת, נראה לי כי האיזון דורש לפחות, כי תגדל ההפקדה הכספית כתנאי לשחרור בערובה.

לפיכך נדחה הערר ככל שהבקשה היא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, או להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, אך מתקבל במובן זה שההפקדה הכספית תוגדל לסך של 6,000 ₪ אשר יופקדו עד ליום 9.8.10 בשעה 12:00. לא יופקד הסכום הנ"ל יובא העורר בפני שופט תורן בבית משפט קמא.

שאר ההוראות שנקבעו בהחלטתו של בית משפט קמא יעמדו בעינן.

ניתנה והודעה היום כ"ה אב תש"ע, 05/08/2010 במעמד הנוכחים.

מנחם פינקלשטיין, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: