מדינת ישראל נ' בצור -בוקובזה(עציר)

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); אי שמירת מרחק בניגוד לסעיף 49(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה בניגוד לסעיף 21(ב)(2) לתקנות; נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, (הנאשם בלתי מורשה לנהיגה) בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודה; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף בניגוד לסעיף 2 (א) לפקודת ביטוח מנועי [נוסח חדש], התש"ל -1970.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 15/07/11 בסמוך לשעה 07:00, נהג הנאשם ברכב פרטי מתוצרת פיג'ו בעודו בלתי מורשה לנהיגה, בכביש 25 מכיוון אשקלון לכיוון העיר נתיבות.

באותו הזמן ובאותו כיוון נסיעה נסע נהג הרכב המעורב באוטובוס זעיר מתוצרת פולקסווגן, לפני רכבו של הנאשם. לטענת המדינה הנאשם נהג רכבו וגרם לתאונת דרכים בכך שלא שמר רווח מספיק המאפשר עצירה בטוחה מהרכב שלפניו אשר עצר בעקבות מופע רמזור בצומת, והתנגש בו עם חזית רכבו באחורי הרכב המעורב.

כתוצאה מהתאונה ניזוקו 2 כלי הרכב המעורבים ונחבלו בגופם שישה בני אדם כאשר שניים מהם, הנאשם ונהג הרכב המעורב נחבלו חבלות של ממש.

בתשובתו לכתב האישום, הודה הנאשם בכל עובדות כתב האישום כפי שהן מופיעות בכתב האישום, אך טען כי חלה ביחס אליו הגנת הצורך.

בהתייחס להגנה זו, טען הנאשם כי עת ששהה עם שלושה חברים בחוף הים באשדוד, החלה חבורה של גברים צעירים לרדוף אחריו ואחרי חבריו. כתוצאה מכך נמלט הנאשם על נפשו ומתוך חשש לחייו נכנס לרכב ונהג בו.

בהסכמת הצדדים, הוגשו הראיות הבאות, במקום עדותם הראשית וחקירתם הנגדית של כל עדי התביעה: הודעת נהג הרכב המעורב (ת/1); דו"ח פעולה מיום 15/07/11 (ת/2); פרטים על רישיון נהיגה – אישור רשות הרישוי (ת/3); דו"ח פעולה תפיסה וסימון (ת/4); מזכר מיום 22/08/11 (ת/5); מזכר מיום 17/07/11 (ת/6); הודעת נאשם תחת אזהרה (ת/7); דו"ח נזק (ת/8); סקיצה מתקבלת ומסומנת (ת/9); דו"ח בוחן (ת/10); לוח תצלומים – 35 צילומים בצבע (ת/11); הודעת העדה משי סאעת (ת/12) והודעת העדה ספיר קרילקר (ת/13).

מטעם ההגנה: העיד הנאשם לעצמו; הגב' שירי כחלון (ע.ה/1); הגב' משי ליז סאעת (ע.ה/2); הגב' ספיר קארליקר (ע.ה/3); מר נתנאל מעתוק (ע.ה/4).

אין כל מחלוקת בין הצדדים באשר לקרות התאונה ותוצאותיה ואין כל מחלוקת באשר לתיאור העובדתי שבכתב האישום.

השאלה היחידה שבמחלוקת: האם קמה לזכות הנאשם הגנת ה"צורך" עת בחר לנהוג ברכב בעודו בלתי מורשה לנהיגה וגרם לתאונה בה נחבלו בני אדם חבלות של ממש.

תיאור הגנת "צורך" כפי שהדבר עולה מחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: בחוק)-

בהתאם ל"הגנת הצורך" שבסעיף 34 י"א בחוק, לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מידי להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה, ולא הייתה לו דרך אחרת אלא לעשותו.

ניתוח הסעיף מראה כי אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה עבירה, מקום שנתמלאו חמישה תנאים:

א. המעשה היה דרוש באופן מידי.

ב. אותו מעשה נדרש להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, של אותו אדם או של זולתו.

ג. ההצלה הנדרשת היא מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה.

ד. אותה פגיעה חמורה או סכנה נובעת ממצב דברים נתון.

ה. לא הייתה לו לאותו אדם כל דרך אחרת אלא לעשות את המעשה שבחר לעשות.

כב' השופט יעקב קדמי בספרו: על הדין בפלילים – חוק העונשין, חלק ראשון, מהדורה מעודכנת, תשס"ה – 2004, בחן את ההגנה בעמוד 529 והדגיש כי תנאי מרכזי ליישום ההגנה הוא כי נדרשה תגובה "מידית" להצלת אחד מארבעת הגורמים הנקובים בגוף ההוראה (חיים, חירות, גוף או רכוש). לו הייתה שהות להתארגנות אחרת להצלה – יישמט הבסיס מתחת לצידוק של יישום ההגנה.