מדינת ישראל נ' בסונוב

החלטה

מונחת בפניי בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשם.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין כך שביום 19.11.12 בשעה 10:05, בדרך בגין דרום בירושלים, נהג במהירות של 113 קמ"ש במקום 80 קמ"ש, וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").

הנאשם קיבל לידיו הזמנה לדין וכתב אישום. בהזמנה לדין צוין במפורש, כי הוא מתבקש להתייצב בתאריך 28.1.12 בשעה 08:30 בבית המשפט לתעבורה ירושלים כדי להישפט על העבירה. הנאשם חתם על אישור המסירה המופיע בתחתית ההזמנה לדין לפיו הוא מאשר קבלת ההודעה, אף על פי כן לא התייצב ולכן נשפט בהעדרו. נגזרו על הנאשם קנס בסך 1,500 ₪; 21 ימי פסילה וחודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים.

לטענת הנאשם הוא הודה בביצוע העבירה ואף השוטרת הסבירה לו כי עליו להישפט בגין העבירה בבית המשפט לתעבורה, הוא קיבל את ההזמנה לדין לידיו ברם, חשב לתומו שמדובר רק בסיכום האירוע שערכה השוטרת וסבר שתישלח אליו בדואר הזמנה עם מועד לדיון.

נסיבות אלו כפי שעולות מבקשתו של הנאשם אינן מצדיקות ביטול הכרעת הדין וגזר הדין, באשר לא מדובר בסיבה מוצדקת לאי התייצבות ואין כל חשש ממשי לעיוות דין, שהרי הנאשם הודה בביצוע העבירה ("הבעתי חרטה על עבירת התנועה שעברתי, הודיתי בטעותי והסכמתי מיד לשאת בתוצאות מעשיי"), מה גם שקיימת ראיה מדעית לנסיעתו המהירה, בנוסף, לא מדובר בעונש חמור יתר על המידה.

מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול גזר הדין.

יודגש כי על הנאשם להפקיד את את רישיונו עד ליום 20.3.13 וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא יפקיד הנאשם את רישיונו, נחשב הוא פסול מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד.

הנאשם מוזהר עוד כי העונש המקובל בגין נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.