מדינת ישראל נ' בנימין(עציר)

החלטה

1.כללי

החלטה בבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המוגשת על בסיס כתב אישום המייחס לו סחיטה באיומים.

הגם שעל הפרק אישום בביצועה של עבירה אחת, טעון הדיון הראייתי, כפי שציין בצדק בא כוחו הנכבד של המשיב, התייחסות פרטנית לארבעה רכיבים שאף פורטו בנפרד בכתב האישום. בדיון הראייתי, אפוא, שני רבדים: רובד פרטני שיתייחס לרכיבים העובדתיים הפרוסים על פני פרק העובדות של כתב האישום, ודיון מסכם וכולל שיתייחס לתמונה הכללית, לנסיבות החקירה ולכל הנדרש.

2.סעיף 1 לפרק העובדות – "אירוע בר המצווה"

א.על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.10.2013 נערכה מסיבת בר מצווה, בה נכחו, בין היתר, המשיב והמתלונן. בעת שהמתלונן עמד ברחבת הריקודים, סמוך לאשתו, ניגש המשיב אל אשת המתלונן ואמר לה: "אני את בעלך אשלח בטיפול נמרץ לבית חולים". בהמשך פנה המשיב למתלונן ואמר לו כי הוא: "ישים אותו על כסא גלגלים..", ובהמשך: "חכה עוד יומיים ירון כהן משתחרר ואז אני אזיין אותך". לבסוף אף דחף המשיב את המתלונן.

ב.ברם, הביסוס הראייתי לאמור בהודעות המתלונן – חלקי. תוכן הדברים הגלום בשלוש הודעותיו לוקה בחוסר עקביות. וכך גרס המתלונן בהודעתו הראשונה מיום 3.1.2014: "אני הגעתי לאירוע עם אשתי ליזי וצביקה ראה אותי באירוע ואמר לי חכה עוד יומיים, ירון כהן משתחרר ואז אני אזיין אותך... היה לידי חבר שלי בני נחום ששמע מה צביקה אמר לי... ואף ניסה להפריד ביננו כי צביקה קילל אותי ואף ניסה להכות אותי ובני נחום עצר אותו" [שם, שורות 50-49]. בולט כבר בשלב זה, שבהודעה שנמסרה במועד הסמוך ביותר לאירוע גרס המתלונן דברים שונים מכפי המיוחס בכתב האישום, וכשעל הפרק איומים, פשיטא שללשון הדברים, חשיבות רבה.

ג. ביחס לאירוע זה – בפני בית המשפט עדויות נלוות. שלומית כהן, אחותו של המתלונן, גרסה בהודעתה מיום 6.1.2014 כי: "ראיתי את צביקה בנימין דוחף את אחי וסוטר לו וזה היה ממש קרוב לבמה. ואז אנשים תפסו את אשתו של אחי ליזי שהתחילה לצעוק על צביקה בעקבות מה שצביקה עשה ואנשים אחרים שהיו הפרידו בין צביקה לאחי" [שם, שורות 11-9]. כבר לשלב זה למדנו שלא נכללים בגרסת שלומית הדברים המיוחסים למשיב כגרסת המתלונן דלעיל, ומנגד, נזכרות דחיפות וסטירה אך לכך אין ביטוי בכתב האישום. ולכל היותר נמצא חיזוק לדברים בעדות ליזי, אשת המתלונן, אשר מסרה בהודעתה ביום 3.1.2014 כי צביקה ניגש אליה באירוע ואמר לה "אני את בעלך אשלח בטיפול נמרץ לבית חולים. ביקשתי ממנו שלא ידבר איתי ואמרתי לו שאם בעלי יהיה בבית חולים הוא יהיה מסכן כל החיים ואז לקחו אותי מהרחבה. זה היה עוז של הדגים שנתן לי מים" [שם, שורות 20-18]. עוז עצמו, על פי הודעתו מיום 12.1.2014 לא זכר פרטים מגובשים כלשהם [שם, שורות 27-24].

ד.דברים ברוח אלה שפורטו בכתב האישום צוינו בפי המתלונן לראשונה רק בהודעתו השנייה, זאת שנמסרה ביום 8.1.2014. תחילת גרסתו בתיאור ניסיון של המשיב לתקוף אותו ומאמץ של מעורב אחר, עוז, להפריד [שם, שורה 14], ואשר לאיומים בנוסח שפורט לעיל, רק בהודעה זו קיבלו אלה ביטוי מפי המתלונן: "ובאירוע הוא דחף אותי ואמר לי אני ישים אותך עוד על כסא גלגלים" [שם, שורות 17-16]. ובהמשך: "הוא בא אלי צמוד ואז עם התנועות של הידיים שלו אמר לי אתה תשב על כסא גלגלים. וזה היה יותר איום.. הוא דיבר עם תנועות בידיים ולא ניסה להכות אותי. יכול להיות שאנשים ראו את מה שהיה מהצד וזה נראה אחרת. המצב הנכון והמדויק שהוא התקרב אלי ואיים אלי ואנשים הפרידו כי חשבו שזה היה לקראת ריב" [שם, שורות 44-40]. ער אני לדיון שהתפתח בין באי כוחם הנכבדים של הצדדים בשאלה האם ניתן להסביר או להצדיק את העובדה שבתלונה הראשונה שמסר המתלונן אין ביטוי לאיומים באותו נוסח (-שימת לב במיוחד לאלמנט כסא הגלגלים), ועם כל זאת, כשברקע, מצד אחד, הודעה מפורטת ראשונה של המתלונן המבקשת להצביע על גרסה סדורה, פחות או יותר, ומן הצד האחר לא נכללו בה אותם דברי איום שהופיעו רק לאחר מכן, מחויב בית המשפט לייחס לכך מידה של משקל לחובת ראיות התביעה. באותו יום, 8.1.2014, נחקר גם המשיב, והמתלונן הוכנס לחדר החקירות לצורך ביצוע עימות, במשולב עם גביית ההודעה. במסגרת זו שב, אכן, המתלונן על גרסת כסא הגלגלים: "צביקה בא אלי אני לא יודע אם היה מסטול. הוא אמר שהוא ישים אותי על כסא גלגלים. ובדיוק חבר שלי פיני הזיז אותי לצד ועוז הרגיע את העניינים והזיז את אשתי לצד" [שם, שורות 167-166].

ה. סיכומו של הדיון ברכיב זה במסקנה, שיש ראיות לדברי איום, אם כי בשל חוסר הקוהרנטיות במסכת העדויות הכללית, קיים כרסום מסוים במידת המוצקות של העדויות במישור זה. יתר על כן, גם אם קיימות ראיות לכאורה, הן מצביעות יותר על עצם האיומים ופחות לאלמנט הסחיטה.

3.סעיף 2 של פרק העובדות – אירוע הקללות והסכין

א.על פי עובדות כתב האישום, למחרת אירוע בר המצווה, ישב המתלונן ברכבו סמוך לביתו, הנמצא בסמיכות לבית המשיב. המשיב החל לקלל את המתלונן שהשיב לו בקללות. בהמשך, הוציא המשיב סכין מתקפלת מכיסו, פתח את הסכין ורץ לעבר המתלונן אשר נמלט ברכבו מהמקום.

ב.תחילה נמצא להבהיר, שאין כתב האישום מייחס למשיב, בנקודה זו, אלימות או החזקת סכין, ומכאן, שמשמעות האירוע, לפחות לתפיסת המבקשת, בכך שהוא משתלב עם התמונה הכוללת המייחסת למשיב איומים, וליתר דיוק, סחיטה באיומים. כללית, מקבל אני, שניתן להבין כיצד משתלבת סכין בתיזה שבפי המבקשת בדבר סחיטה באיומים.

ג. הבסיס הראייתי לאירוע שבמרכזו סכין – בהודעת המתלונן, לפיה: "היה לי ריב עם צביקה וצביקה ניסה להוציא עלי סכין בצבע שחור ואני ברחתי... באותו אירוע אני קיללתי את צביקה והוא קילל אותי" [הודעת המתלונן מיום 5.1.2014 שורות 91 – 92].

ד. ביחס לסכין גרסת המתלונן עקבית בעיקרה – ראה גם בהודעתו מיום 8.1.2014 שורות 48 – 50.

ה. לסיכומה של נקודה זו נמצא לקבוע שיש תשתית ראייתית סבירה, לפחות מפי המתלונן עצמו, להחזקת סכין על ידי המשיב, ועם זאת יש מקום לשתי הערות נוספות: ראשית, כי, כאמור, לא מיוחסת למשיב כלל החזקת סכין, ולמעשה, ייתכן ויכול היה בית המשפט להניח לנושא זה; ושנית, שגם אם ניתן לראות החזקת סכין כמעשה המשתלב באיומים, עדיין מתבקשת, לכל היותר, המסקנה, שעל הפרק ראיות לכאורה לאיומים, אך אין בחומר הראיות, לפחות בנקודה זו, כדי לבסס קשר בין מעשי האיומים לבין סחיטה. לכך משמעות באשר, בידוע, שאבן הפינה לכתב האישום, בעבירת הסחיטה באיומים שהיא זו המיוחסת למשיב.

4.סעיף 3 לפרק העובדות – אירוע האגרופים

א.על פי עובדות כתב האישום, כחודשיים קודם לכן, עצר הנאשם את רכבו בסמוך למתלונן אשר שהה באותה העת ברכבו, ניגש למתלונן והיכה אותו במספר מכות אגרוף בפניו. המתלונן נמלט מהמקום.

ב.תחילה, חוזרת על עצמה הערת בית המשפט שלא מיוחסת למשיב כלל אלימות פיזית, ומכאן, שמקום הדיון באגרופים הוא רק על בסיס ההנחה שהאגרופים היוו צורה נוספת של איומים או איום בסחיטה.

ג. בהודעתו הראשונה מיום 3.1.2014 גרס המתלונן כדלקמן: "לפני חודש וחצי בשעה 23:30 הסתובבתי עם האוטו שלי מסוג פיאט פונטו ברח' שאול אביגור ואז עצרתי ברחוב שאול אביגור 30 ועישנתי סיגריה בתוך הרכב. ואז לפתע ראיתי את הג'יפ של צביקה הוא עצר במקביל אלי. יצא מהרכב מהמושב שליד הנהג שלידו ישב רוני ברינה. צביקה התקרב לחלון של הרכב שלי ונתן לי שניים שלושה אגרופים בפנים ואני מההלם שמתי הילוך ראשון וברחתי מהמקום" [שם, שורות 27-23]. גם בהודעתו השנייה של המתלונן, זו שנמסרה יומיים לאחר קודמתה, מייחס הוא למשיב מתן אגרופים [הודעה מיום 5.1.2014 שורות 65 – 67], גרסת המתלונן לגבי אגרופים מתאפיינת בעקביות יחסית בהשוואה לאלמנטים אחרים שנזכרים בהודעותיו, ולכך ביטוי גם במסגרת העימות שנערך במהלך חקירת המשיב עצמו ביום 8.1.2014 [ראה בשורות 170-169].