החלטה
לפני שתי בקשות של הנתבעים (להלן: "המבקשים"):
האחת, לסילוק התביעה שהגיש נגדם התובע (להלן: "המשיב"), על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית, העדר עילה, העדר תום לב ותובענה טורדנית וקנטרנית.
השנייה, בקשה לעכב את ההליכים בתביעה, עד לסיומו של הליך משפטי נוסף, תלוי ועומד, כפי שיפורט להלן.
א. תמצית התביעה נשוא הבקשה
1.במהלך שנות החמישים החלו הוריו של נתבע מס' 1 להתגורר בשטח נשוא התביעה (להלן: "המקרקעין"). בין אביו של נתבע מס' 1 ובין חברת עמידר, נחתם בתחילת שנות השישים, הסכם שכירות של דיירות מוגנת. בשנים שלאחר מכן, התגוררו בבית, הוריו של נתבע 1 ונתבע 1, שהמשיך להתגורר במקום, יחד עם רעייתו וילדיו, הנתבעים 2-6, המתגוררים עמו בשטח נשוא התביעה עד ימים אלה.
2.לטענת המשיב, המבקשים פלשו למקרקעין, ובמרוצת השנים הקימו עליהם מבנים רבים, לרבות 4 מבנים המשמשים כיחידות דיור, סככות, מחסנים, משטחי חניה, מכולות ואורוות סוסים. כמו כן, משמשים המקרקעין למבקשים לצורך אחסון ערימות עפר וחול.
3.המשיב טוען שכל המבנים שעל המקרקעין נבנו ללא היתר בניה כדין, ללא אישור וחתימת המשיב, בניגוד לייעודם התכנוני של המקרקעין וללא תשלום כלשהו עבור השימוש במקרקעין.
4.המשיב טוען כי המשך החזקת המקרקעין על ידי המבקשים אינו מאפשר שימוש במקרקעין ושיווקם על פי ייעודם התכנוני. לפיכך, הגיש המשיב תביעה נגד המבקשים, לבית המשפט השלום בתל אביב (ת.א. 28457-09-09), לסילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין (להלן: "תביעת הפינוי"). בירור תביעת הפינוי טרם הסתיים.
5.במסגרת תביעת הפינוי טוען המשיב כי למבקשים אין, ולא הייתה מעולם, כל זכות במקרקעין, ועליהם וכל מי שמחזיק או משתמש במקרקעין מטעמם ו/או רשותם, לפנותם לאלתר, תוך הריסת כל המחוברים ופינויים על חשבונם.
6.לצד תביעת הפינוי, הגיש המשיב הגיש את התביעה נשוא הבקשות, לתשלום דמי שימוש ראויים משך 7 השנים שלפני הגשת התביעה.
7.מנגד, טוענים המבקשים, כי הם יושבים בשטח עשרות שנים, מחזיקים במקום כדין ובהתאם להסכם שכירות מוגנת שנחתם עם "עמידר", הכולל את בית המגורים והחצר הצמודה.
8.כמו כן, טוענים המבקשים משך כל השנים בהם החזיקו בשטח נשוא התביעה כדיירים מוגנים, שילמו, מידי חודש בחודשו את דמי השכירות לחברת עמידר, איתה הם חתומים על חוזה דיירות מוגנת.
9.המבקשים טוענים, בנוסף, כי מדובר בבית ערבי ישן, שבזמנו נבנה כאשר החצר והשירותים מחוץ לבית, ולפיכך, גם שטח החצר נכלל במסגרת זכויות הדיירות מוגנת של המבקשים.
10.לפיכך, לשיטת המבקשים, הם שכרו כדין מחברת עמידר, דירת מגורים בת חדר אחד ומטבח ואת החצר הצמודה לה.
ב. עיקר טענות הצדדים בבקשות
ב.1. טענות המבקשים
1.במסגרת הבקשה לסילוק על הסף טוענים המבקשים, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, רק כדי להפעיל עליהם לחץ בתביעת הפינוי המתנהלת במקביל, ותוך שהמשיב מסתיר העובדה כי תובענה דומה הוגשה בעבר ונמחקה מחוסר מעש.
2.עוד טוענים המבקשים, כי כל עילת התביעה, הן בתביעת הפינוי, והן בתביעה הכספית, מתבססת על הטענה בדבר היותם פולשים לשטח נשוא התביעה, דבר שאין בו ממש לנוכח המצב העובדתי וחוזה הדיירות המוגנת, ובהתחשב בכך שהם נוהגים בשטח מנהג בעלים באופן רצוף ובלעדי משך קרוב ל-50 שנה ללא הפרעה, ותוך שהם משלמים לעמידר דמי שכירות מידי חודש, ומבלי שנשמעה מחאה כלשהי של נציגי המשיב.
3.המבקשים טוענים כי משך השנים השקיעו בשטח את כל מרצם, זמנם וכספם.