גזר דין
העבירות בהן הורשע הנאשם
הנאשם הורשע על סמך הודאתו בנהיגה על רכב מסחרי (אוטובוס זעיר) מבלי שהיה לו רישיון נהיגה לסוג רכב זה (רישיון C) וכן על עבירה של נהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף שהיא פועל יוצא מנהיגתו האסורה.
עברו התעבורתי של הנאשם
הנאשם נוהג משנת 1982 ולחובתו 38 הרשעות, השתיים האחרונות הן המשמעותיות ואשר גרמו להסתבכותו: האחת מיום 29/1/03 - תאונת דרכים קשה רבת נפגעים בעת שנהג באוטובוס, אשר הביאה לפסילה לצמיתות של רישיון הנהיגה הציבורי שלו ופסילה של 4 שנים לרישיון על רכב פרטי (ראה ת"ד 3042/03 גז"ד מיום 20/1/05), והשנייה מיום 18/12/08 – שוב נהיגה באוטובוס, בהיותו פסול לצמיתות, בנוסף הנאשם הוציא רישיון נהיגה חדש תוך העלמת הפסילה ממשרד הרישוי. באותו גזר הדין פ"ל 516/09 נגזרו על הנאשם בין היתר 14 ימי מאסר (ששונו בע"פ 4992/09 מ"י נ' בן חיון ל-5 חודשי מאסר) ומאסר על תנאי בן 7 חודשים, שהוא בר הפעלה בתיק שלפני. (הגיליון התעבורתי שהציגה המאשימה שגוי בנוגע לגזר הדין הנ"ל).
טיעוני הצדדים לעונש
המאשימה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל העולה על 7 חודשים, פסילה, פסילה על תנאי וקנס, ואילו הסנגור ביקש להשית "עונש צופה פני עתיד" ולהאריך את תנאי המאסר, המשמעות היא שהנאשם לא ירצה כלל עונש של מאסר בפועל בגין העבירה הנוכחית, בנוסף ביקש כי רישיון הנהיגה לרכב פרטי לא יישלל מעבר ל-54 הימים בהם היה פסול במהלך ניהול המשפט, ולחילופין ביקש לקזז ימים אלו מכל פסילה שתושת על הנאשם.
האם התקיימו בעניינו של הנאשם נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת התנאי?
תנאי הכרחי לשימוש בסמכות הניתנת בסעיף 56(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 , להאריך תקופת מאסר-על-תנא במקום להפעילו, הוא שלא יוטל על הנאשם בשל העבירה הנוספת עונש מאסר, בנוסף מחויב בית המשפט לנמק בהחלטתו מה היו הטעמים החריגים המצדיקים הארכת התנאי, שכן הכלל הוא שיש להפעיל התנאי כל אימת שהנאשם מפר אותו. על נאשם שנגזר לו מאסר על-תנאי להביא בחשבון, כי הפרת התנאי על ידי ביצועה של עבירה נוספת, תגרור תגובה עונשית חמורה מהרגיל, באשר, ככלל - כך קובע סעיף 58 לחוק העונשין תשל"ז-1977 - הוא יישא בעונש שיוטל עליו בשל העבירה המאוחרת במצטבר למאסר המותנה.
בע"פ 4517/04 אחמד מסרואה נ' מדינת ישראל צוטטו הדברים הבאים:
"החרב התלויה מעל ראשו של הנידון, שהמאסר על-תנאי עלול גם להפוך למאסר בפועל, מחייב את הנידון להיזהר משנה זהירות פן ייכשל בכיבוד התנאי, וההנחה היא שאם הוא הצליח בכך במשך תקופת התנאי, הוא יקפיד ביתר שאת גם בהמשך להיות אדם שומר חוק ומכבד את כללי הקיום-יחד בחברה" (פלר, שם, בעמ' 338; וראו עוד בהקשר זה את ספרו של א' אנקר, מאסר על תנאי (תשמ"א), 19-45; י' בזק, הענישה הפלילית (תשמ"א), 151; ע"פ 823/84 מדינת ישראל נ' יהודה הררי פ"ד לט(2), 393, 408; ד"נ 16/85 יהודה הררי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3), 449, 455).
הסנגור טוען לנסיבות אישיות מיוחדות של הנאשם בן 50 אב לארבעה בגירים ותינוק בן 8 ח', הנאשם נכה 27% ממלחמת של"ג ו-69% כתוצאה מתאונת הדרכים משנת 2003. מצב בריאותי זה היה קיים גם בעת שנגזר דינו ב-26/11/09 (בערעור), עת נשלח למאסר בפועל ואף על פי כן נראה כי חומרת העבירות לא הופנמה אצל הנאשם.
עוד נטען למצב כלכלי קשה, לחובות בהוצאה לפועל וליחסים משפחתיים טעונים. הנאשם התחנן והתחייב "שלא יקרה שוב". לענין נסיבות המקרה, סנגורו טען כי הנאשם לא ידע בעת שנהג על רכב של חב' הסעות לצורך הסעתו למוסך, כי מדובר ברכב ציבורי, טענה זו לא הייתה מובנת לי בזמן שטען וגם לא לאחר מכן. אני מתקשה להאמין שנהג מקצועי עם וותק של 30 שנות נהיגה, שעל ראשו תלויה חרב של מאסר על תנאי ארוך, לא בודק את רישיון הרכב המסחרי של חב' ההסעות בטרם הוא נוהג בו, וביודעו כי לרכב אין רישיון רכב בתוקף (כך עולה ממסמך שצירף בחתימת קצין הבטיחות של חב' מובילי עמק האלה), האם לא למד דבר מהתאונה הקשה שעבר, בה נהג באוטובוס שצמיגיו משופשפים ובלויים?!
נסיבותיו האישיות של הנאשם לא מנעו מבית המשפט המחוזי להחמיר בעונשו ולגזור עליו עונש של חמישה חודשי מאסר בתיק קודם. נסיבות אלו שלא השתנו מאותו מקרה ועד היום, בהתחשב בכך שנעברה עבירה נוספת דומה, בוודאי שהן לא יכולות להוות נסיבות חריגות המצדיקות שלא להשית על הנאשם עונש מאסר כלל ולהאריך את התנאי, לפיכך אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגד הנאשם.
אני מודעת למחיר הכבד שתשלם משפחתו של הנאשם, אך היה על הנאשם לקחת זאת בחשבון בטרם ביצע העבירה, ובאיזון בין טובת משפחתו לבין טובת הציבור, גובר במקרה זה האינטרס הציבורי. ראה לדוגמא רע"פ 3878/05 בנגוזי שם אישר בית המשפט העליון גזר דין בו הופעל עונש של מאסר מותנה בן 12 חודשים, על אף נסיבות אישיות מיוחדות והיות הנאשם אדם נורמאטיבי, מנהיג קהילה, מחנך ורב, אב ל-10 ילדים ומפרנס יחיד, או פ"ל 63-01-12 מדינת ישראל נ' לביא שם היו תלויים כנגד הנאשמת שני מאסרים על תנאי בני שנה כל אחד, הושת עליה מאסר בפועל של 18 ח' שהופחת ל-16 ח' וזאת על אף שמדובר באם חד הורית (לילדים בגירים) שחזרה ונהגה בעת פסילה. אבהיר כי לענין מתחם הענישה, אין הבדל גדול בין מי שחוזר ונוהג בזמן פסילה לבין מי שנהג בעבר בפסילה וחוזר ונוהג על רכב שאינו מורשה לנהוג עליו.
על אף האמור, לא מצאתי לנכון להיענות לדרישת המאשימה ולהשית על הנאשם עונש מאסר נוסף מעבר לשבעת החודשים, באשר מדובר בתקופת מאסר ארוכה דייה לנאשם זה, על נסיבותיו האישיות.
גזר הדין
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים וכל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
אני מורה על מאסר בפועל של הנאשם למשך 7 חודשים.