מדינת ישראל נ' בן אברהם(עציר) טיוטה 2

החלטה

1.לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי. בכתב האישום מיוחסת למשיב החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית עבירה לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה").

2.בבואי לדון בבקשה עלי לבוחנה בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). סעיף זה קובע את הכללים למעצרו של אדם עד תום ההליכים לאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין.

3.המבקשת טוענת שיש ראיות לכאורה נגד המשיב ומבססת את טענותיה: על עדותו של יקיר שטען בחקירתו שהוא החזיק בסמים שנמצאו על גופו לבקשת המשיב. הנימוק שנתן לו המשיב היה שיש לו מאסר על תנאי ולכן העדיף שיקיר יחזיק בסם. דוחות המודיעין והמעקב אחרי המשיב מצביעים על הקשר ההדוק שבין השניים. המשיב גם ניסה לזייף תוצאות של בדיקת שתן.

4.ב"כ המשיב טען בתשובה: משנמצא הסם על גופו של יקיר מטיל הדבר ספק משמעותי בכך שלמשיב היה חלק באותו סם שנתפס על יקיר.

5.מקריאת חומר הראיות, שוכנעתי, שלכאורה היה למשיב חלק בהחזקת הסם. כל אותן שאלות ותהיות עליהן מצביע הסנגור, במיוחד באשר למהימנותו של יקיר, הן תיבדקנה ע"י בית המשפט שידון בתיק העיקרי.

6.לאור האמור, אני קובע כי די בראיות שלפניי להוות ראיה לכאורה לביצוע העבירה ככל הנדרש לבקשה זו.

7.משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמת המשיב בעבירה המפורטת בכתב האישום, מתקיימת חזקת המסוכנות הקבועה בחוק ולכן קיימת עילה המצדיקה את החזקתו של המשיב במעצר.

8.כיוון שיש עילה המצדיקה את מעצרו של המשיב, עלי לבחון לפי הוראות סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו פחותה.

9.משלא הוצעה חלופת מעצר קונקרטית, אין מנוס ממעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

10.לאור האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים משפטים נגדו בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"א, 12 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

הסניגור: אבקש לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר.

המאשימה: אנחנו מתנגדים לתסקיר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: