מדינת ישראל נ' ביטון

החלטה

ערר המדינה על החלטת בימ"ש קמא אשר הורה על שחרור המשיב לקהילה טיפולית.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות התפרצות למקום מגורים וגניבה, עבירות על פי הסעיפים 406(ב) ו-384 לחוק העונשין התשל"ז- 1977. כן יוחסו לו עבירות של ניסיון הונאה בכרטיס חיוב וגניבת כרטיס חיוב, עבירות על פי הסעיפים 17 רישא ו-16א לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1986 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין ככל שהדבר קשור לעבירת ניסיון הונאה בכרטיס חיוב.

בד בבד, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

לא הייתה מחלוקת לראיות לכאורה וכך גם לא לעילת המעצר.

כתב האישום מלמדנו כי באישון ליל פרץ המשיב לדירת מגורים בכך שהניח כסא מתחת לחלון הסלון, טיפס עליו, פתח את החלון ונכנס לתוך הבית בכוונה לבצע בו גניבה. המשיב שם פעמיו לחדר השינה בו נמה אותה עת המתלוננת שנת ישרים. המשיב נטל תיק שהונח בצמוד למיטתה ויצא מהדירה. מאוחר יותר ניסה המשיב להשתמש בכרטיסי האשראי אך ניסיונותיו לא עלו יפה. בתיק היה סכום במזומן בסך 14,500 ₪.

בשלב ראשוני נתבקש תסקיר מעצר, המשיב הוצא לבדיקות בעקבות המלצת שירות המבחן כי ישולב בתוכנית לגמילה מסמים, עד אשר החליט בימ"ש קמא על שחרורו של המשיב לקהילה, נוכח התוצאות החיוביות ונכונות הקהילה לקלוט את המשיב.

אירוע ההתפרצות מצוי ברף העליון של עבירות הרכוש. התפרצות לדירת מגורים באישון ליל כאשר הפורץ פונה לחדר השינה שם ישנה אותה עת המתלוננת, יש בו באירוע זה פוטנציאל מובהק להתלקחות אלימה.

המשיב עשה כן לאחר שסיים לרצות עונש מאסר בן שנתיים אך שלושה חודשים קודם לכן ובהיותו אסיר ברישיון.

בהליך אחר אשר התקיים ביום 27.09.11, עניינו החזקת סם מסוכן מסוג הרואין לצריכה עצמית, כתב אישום מתוקן, שח בא כח המשיב כי "מדובר באסיר ברישיון שריצה מאסר ממושך בכלא חרמון, כרגע בהליך שיקום". לא חלפה תקופה של חודש וחצי לערך והמשיב ביצע את המיוחס לו כעת.

המשיב מכור לסמים מזה עשרים וחמש שנים. הוא ידע מאסרים בפועל בעבר, אך לא ניצל אף לא אחד מהם להליך גמילה מסם. באמתחתו נושא המשיב הרשעות בעבירות סמים, רכוש, זיוף, מרמה ואלימות, הפרת הוראה חוקית ובריחה ממשמורת חוקית.

המשיב מעיד על עצמו, על פי עברו, כי הוא יכול לנקוט גם באמצעי אלימות כנגד אחרים. שפר עליה מזלה של המתלוננת אשר הייתה רדומה אותה עת. לא קשה לשער מה היה קורה לו הייתה מתעוררת ומפתיעה את המשיב.

בנסיבות הללו, חוששני כי אין מנוס מקבלת הערר. אם אכן עז רצונו של המשיב לעבור הליך גמילה, מוטב כי ייעשה כן במסגרת שב"ס.

הערר מתקבל אפוא ואני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

ניתנה והודעה היום כ"ז שבט תשע"ב, 20/02/2012 במעמד הנוכחים.

ציון קאפח, שופט

קרן/קלדנית