החלטה
נגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים וכתב אישום בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנסיבות מחמירות של בת זוגו ואיומים. (אעיר כי בכתב האישום בהוראות החיקוק, יוחסה למשיב עבירה של: "תקיפה ממשית בנסיבות מחמירות...".)
על פי כתב האישום, המקרה נשוא כתב האישום אירע ביום 31/3/10 סמוך לשעה 18:00, במהלך ויכוח בביתם של המתלוננת ושל המשיב, תקף המשיב את המתלוננת באמצעות ידיו, היכה אותה באגרופים בראשה ובגופה ונגרמו לה חבלות ודימום מראשה.
בבקשה למעצר עד תום ההליכים ציינה ב"כ המבקשת כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר וכן חזקת מסוכנות בשל אופי העבירה. כמו כן, קיים חשש כי שחרורו של המשיב יביא להשפעה על עדים ולשיבוש הליכי משפט, ולפיכך ביקשה לעצור אותו עד תום ההליכים.
כמו כן ציינה כי למשיב הרשעות רבות קודמות בעבירות של רכוש, הונאה, בריחה ממשמורת חוקית, נשיאת סכין, אלימות לרבות חבלה כשעבריין מזויין נגד המתלוננת, אשר בגינה נדון לעונש מאסר בפועל של 40 חודש, וכן ריצה חודשים רבים מאחורי סורג ובריח.
כמו כן, נטען כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו, אלא בדרך של מעצר עד תום ההליכים.
הסניגור טען כי להרגשתו, מדובר בתלונה שקרית בשל ויכוח כספי, וזאת לאור ניתוח נסיבות המקרה. כמו כן, הסניגור הסתמך על דבריי בהחלטה מיום 6/4/10 כי מדובר בחשדות "רעועים".
אפרט:
ביום 6/4/10 הובא המשיב בפניי במסגרת תורנות מעצרי ימים ונתבקשה הארכת מעצר למשך 6 ימים נוספים.
לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, כתבתי: "אכן החומר שהוצג בתיק מעורר שאלות לא מעטות באשר לרישומים שנעשו על ידי הסייר שהופיע במקום לראשונה, וכן מתעוררות תהיות בקשר לפצעים שהיו על גופה של המתלוננת בשעה 19:00 בערך ואילך, עד הגעת מד"א בשעה 20:50 או 20:55. אין תשובות לשאלות האלה. בנסיבות הענין, נוכח המסוכנות הרבה מצד אחד והחשדות "הרעועים" מאידך, אני מורה להאריך את מעצרו של החשוד עד מחר כדי לסיים את פעולות החקירה המפורטות במסמך הנושא תאריך היום...".
(מתברר בדיעבד, כי באותה שעה נחקרה המתלוננת במשטרה והתייחסה, בלי משים, לשאלות שהטרידו את ביהמ"ש אשר הביאו להחלטה האמורה לעיל).
בהמשך, כמסקנה העולה מן האמור, הוריתי כי המשיב ישוחרר בהרחקה מהעיר כרמיאל לבית אחותו ברמת ישי למשך 15 ימים.
למחרת היום, ביום 7/4/10, הוגש כתב אישום נגד המשיב וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים, וזאת נוכח החלטתי מהיום הקודם כי יש לשחרר את המשיב בתום ביצוע שתי פעולות החקירה שהיה צורך לבצען ביום 6/4/10.
הארכתי את מעצרו של המשיב "מעצר ארעי" עד 11/4/10 על מנת לאפשר דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.
הסניגור ניתח את הראיות בתיק לפרטי פרטים והוא מבקש כי ביהמ"ש ייקבע כבר בשלב זה, כי המתלוננת איננה מהימנה וכי הראיות נגד המשיב עקב כך אינן ראיות שיש בהן פוטנציאל של הרשעה לאחר שמיעת העדויות בתיק.
בב"ש 322/80 - מדינת ישראל נ' יחיעם אוחנה פ"ד לה(1), 359 ,עמ' 362-363 ,
התייחס בית המשפט העליון לשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים וקובע כי השופט הדן
בבקשה אינו מתייחס :
"... ואין הוא יכול להתייחס בשלב זה של הדיון למהימנותם של העדים: כל המובא בפני בית-משפט זה הוא בכתובים. בית המשפט אינו שומע עדויותיהם של הנוגעים בדבר, וממילא גם לא נערכת כל חקירה נגדית, אשר יכולה להעביר אמירותיהם של העדים במבחן הביקורת הצולבת, ומכאן כאמור הכלל האמור, שאיננו מכריעים בשלב זה באמינות הטענות..."
ביהמ"ש הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים איננו קובע מהימנות של עדים ומתייחס לראיות שבתיק ולעדויות כפי שהן ללא קביעת ממצאי מהימנות. עם זאת, ביהמ"ש בודק את הראיות ואם מצויות "פירכות" הגלויות על פניהן, ביהמ"ש יתייחס כמובן לראיות האמורות, לרבות "הפירכות" האמורות, ויחליט בהתאם.