אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אוחיון

מדינת ישראל נ' אוחיון

תאריך פרסום : 26/01/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום נצרת
8280-02-08
06/01/2010
בפני השופט:
ג'ורג' אזולאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
אליעזר שלום אוחיון
החלטה,החלטה,החלטה,החלטה

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן :"חוק העונשין").

בכתב האישום נטען כי בתאריך 19.03.07, בשעות הצהריים, ברחוב הגפן 717 בנצרת עלית, עת הגיע משה קיקוזשוילי (להלן:"המתלונן"), שרברב שהוזמן למקום האירוע על ידי בעל המאפיה (להלן:"עלי") השוכר חנותו מהנאשם, על מנת לבצע תיקון, אמר לו הנאשם: "אתה הולך איתי ראש בראש, אני אחסל אותך אני אגמור אותך, יש לך חשבון איתי".

עם תום פרשת התביעה, ביקש הסנגור להעלות טענה בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפיה אין הנאשם חייב להשיב לאשמה וראוי לזכותו לאלתר, הואיל ואין בראיות התביעה אפילו הוכחה לכאורה, לביצוע עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, שכן מדובר למעשה באיום כדין.

טענות הצדדים:

ב"כ הנאשם טען כי לאחר שנשמעה עדותם של המתלונן ושל עלי עבדאללה, בעל המאפייה, המעידים שניהם כי קלטו את האיום ככוונה לפגוע בעבודתו של המתלונן בעירייה, וזאת על רקע העובדה כי ביצע עבודות פרטיות בזמן עבודתו, על כן מדובר לדבריו באיום כדין, לנקיטת צעדים חוקיים, אשר לאחר מכן אף נמצא כי מדובר בתלונה מוצדקת, כאשר העירייה החליטה לפטר את המתלונן מעבודתו. לאור כל האמור לעיל, סבור ב"כ הנאשם כי יש לזכות את הנאשם, באשר אין בראיות התביעה, כפי שהובאו, הוכחה לכאורה לביצוע עבירה.

ב"כ התביעה ביקש לדחות את הטענה. לדבריו לא הוכח כי המתלונן פוטר בשל העובדה שביצע עבודה פרטית במהלך עבודתו בעירייה והאיום כפי שהשמיע הנאשם, אינו איום חוקי, כאשר עדי התביעה העידו על הדברים החמורים שנאמרו, ואין קשר לדבריו, בין ההליך האזרחי שהתקיים בעירייה לבין הרשעה בפלילים. המדובר במסקנה של עד לאחר מעשה ולא בעת השמעת האיומים. אולם כשהושמעו האיומים, המתלונן הבין את נימת האיומים בצורה אחרת. בדיעבד הסיק כי גרם לפיטוריו ממקום עבודתו.

אין להשיב לאשמה, המסגרת הנורמטיבית:

לפי סעיף 158 לחסד"פ- זיכוי בשל העדר הוכחה לכאורה:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם...".

המשמעות המעשית של "העדר הוכחה לכאורה", הינה כי אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה, אפילו יינתן בהן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי (ראה לעניין זה י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, הדין בראי הפסיקה, מהדורה מעודכנת, תשס"ט- 2009, עמ' 1445-1455)

וכדבריו של כב' השופט שמגר בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון, פ"ד לב(1):

"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר..."

ראה לעניין זה גם בש"פ 153/95 כמאל בן עטאף רחאל נ' מדינת ישראל פ"ד מט(2), 221 ,עמ' 225-226 וכן ע"פ 405/80 מדינת ישראל נ' שדמי, פ"ד לה (2) 758)

עבירת האיומים:

עבירת האיומים מוגדרת בסעיף 192 לחוק העונשין כדלקמן:

"המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים".

בפרשנות הלשונית של הסעיף, נמצא "מרחב אפור" רחב מאוד להגדרת האיום.  

על אופייה של עבירה זו עמד כב' השופט ברק (כתוארו אז), בע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), 373, 384 (להלן:"פרשת ליכטמן"):

 "עבירת האיומים קשה היא. תחומי התפרסותה אינם ברורים. המקרים הקיצוניים אינם מעוררים קושי. מקרי הביניים מעוררים לעתים קרובות בעיות קשות של תיחום הגבול בין אמירה מותרת לבין איום אסור. דומה כי הטעם לכך נעוץ בערכים אשר עליהם באה העבירה להגן. ערכים אלה הם בעיקר השלווה הנפשית, הביטחון וחירות הפעולה של הפרט... מטבע הדברים, שהשלווה הנפשית, הביטחון וחירות הפעולה של פרט אחד עשויים להתנגש עם השלווה הנפשית, הביטחון וחירות הפעולה של פרט שני. נדרש אפוא, איזון בין הערכים המתנגשים. גבולותיו של איזון זה מטבע הדברים אינם מדויקים, ולדבר השלכה ישירה על חוסר הבהירות באשר לגבולותיו של האיום האסור".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ