מדינת ישראל נ' הראל(עציר) ואח'

החלטה

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעבירות של חבלה ופציעה כשהעבריין מזוין לפי סעיף 334 בצירוף 335 א' (1) + (2), תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר לפי סעיף 382 א', ותקיפה סתם על ידי שניים או יותר, עבירה לפי סעיף 382 א' לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.04.2010 בשעה 03:30 בחוף מפרץ השמש באילת, תקפו הנאשמים בצוותא חדא את המתלונן, בכך שבמהלך קטטה בין נאשם 2 למתלונן, חבר נאשם 1 למתלונן 2, דחף את המתלונן והפילו לקרקע, כשהנאשם 2 חבט בראשו של המתלונן באמצעות אבן.

בנסיבות אלו נגרם למתלונן חתך קטן בראש, חבלה של ממש, אשר טופלה בהדבקה בבית החולים "יוספטל".

בהמשכו של האירוע, מספר שעות מאוחר יותר בשעה 06:00 לערך, ביקשו הנאשמים לישר את ההדורים עם המתלונן וקבעו מקום מפגש ליד בית ספר רבין באילת. במעמד האמור תקף נאשם 2 את המתלונן בכך שהכה אותו מכת אגרוף בפניו. מיד בסמוך נמלט המתלונן בריצה, אז שלף נאשם 1 מכיס מכנסיו סכין יפני ושני הנאשמים דלקו בעקבות המתלונן, משהדביקוהו פצע הנאשם 1 את המתלונן בכך שחתך אותו באמצעות הסכין בכתף יש שמאל, ובנסיבות אלו נגרמו למתלונן חתכי גוף בכתף, חתך גדול של רקמת העור ביד שמאל אשר נתפר עם הרדמה מקומית.

נאשם 1 יליד 1991 ללא עבר פלילי, נאשם 2 יליד 1991 ללא עבר פלילי.

ב"כ המאשימה עותר בטיעוניו להשית על הנאשמים מאסר בפועל שלא על דרך של עבודות שירות, פיצוי למתלונן, קנס, וזאת לרבות מאסר מותנה ארוך ומרתיע, שכן לשיטתו המדובר במעשים קשים שהצריכו טיפול רפואי. השימוש בסכין ונסיבות האירוע, יש בהם לדעת ב"כ המאשימה ללמד כי העונש הראוי הוא מאסר בפועל מאחר סורג ובריח.

ב"כ המאשימה הדגיש את העובדה כי מדובר בעבירה שנעברה בצוותא חדא, וכי במצב דברים זה, כאשר מדובר בסיכון ושימוש בסכין וגרימת חבלה או פציעה, אין מקום לתת משקל יתר לעובדה כי לנאשמים אין עבר פלילי. כן הדגיש את העובדה כי המתלונן חווה טראומה פיזית ונפשית, כאשר הדברים באו לידי ביטוי בתסקיר שהוגש לתיק בית המשפט.

ב"כ המאשימה הגיש את התמונות של המתלונן, בהן ניתן לראות את אופי הפגיעות והחתף שנתפר.

הסנגור טען כי הרקע לביצוע העבירות הינו קטטה בין חברים שארעה בליל יום העצמאות בשעת בילוי משותף, בעת שנערך קומזיץ על שפת הים, והסכסוך החל על רקע של החזקת פלאפון על ידי המתלונן, כאשר נאשם 2 דרש אותו חזרה וכך התפתחה תגרת ידיים.

הסנגור הפנה לעובדה כי המאשימה נאותה להסכים לשחרור הנאשמים כבר לאחר מספר ימי מעצר, והעובדה כי כתב האישום תוקן על רקע הסדר הטיעון בין הצדדים, ונמחקה עבירת החזקת הסכין מכתב האישום. עוד הוסיף הסנגור כי מדובר בבני טובים, אחד מהם גויס לצה"ל והשני לקראת גיוס, וביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן. הסנגור הוסיף פסיקה לעיוני.

בתיק שבפניי המדובר בביצוע של עבירות חמורות, כאשר מדובר בשימוש בסכין, המתלונן נפצע, הרי שמדובר בעוד תיק המלמד על האלימות הקשה שהפכה לתופעה נפוצה ומדאיגה בחברה, כאשר בית המשפט מצווה להחמיר בענישה של עבריינים בתחום, ואכן דברים שנקבעו בערעור פלילי 523/05, ויאם סלמה נגד מדינת ישראל, "חומרה יתרה שבמעשי האלימות האכזריים כגון אלה, שעבריין מבצע אותם במו ידיו תוך שימוש בסכין, מחייבת את בתי המשפט להקשות ליבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של נאשם בעבירות אחרות, מי שנוטל סכין בידיו ונועץ אותו על גופו של הזולת מהווה סכנה לציבור, ויש להחמיר בענישה.". וכן בערעור פלילי 6681/97, מדינת ישראל נגד מגל מולנור של בית המשפט העליון נאמר, "תופעת הסכינאות בקרב בני נוער הפכה לתופעה נפוצה, והיות והדוקר נמנה על בני נוער, היא כשלעצמה אינה יכולה לשמש צידוק לענישה שאינה הולמת את חומרת העבירה. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו כי בכל מקרה אחר, לא רק את הנאשם העומד לדין אלא גם את חומרת העבירה ותוצאותיה כלפיו, ואת האינטר הציבורי".

בתיק זה שבפניי עולה כי המדובר בבני נוער אשר השתתפו יחדיו בערב יום העצמאות בקומזיץ על שפת הים, והסלמה באירוע ארעה ככל הנראה על רקע שימוש באלכוהול, דבר שהביא לבסוף לאירוע אלים במהלכו נפצע המתלונן, כמפורט בכתב האישום, בחתכי גוף ובכתף, אשר הצריכו תפירת הפצע, זאת לאחר שבתחילתו של האירוע נחבט בראשו באמצעות אבן.

תסקירי שירות המבחן בעניינם של הנאשמים סוקרים את תולדותיהם. באשר לנאשם 1 הרי ששירות המבחן בא בהמלצה עונשית להסתפק בעונש מאסר קצר ככל שניתן, שירוצה על דרך של עבודות שירות, ויאפשר לנאשם להתגייס לצבא. התסקיר בעניין נאשם 1 מפרט את תולדות חייו ואת משפחתו הנורמטיבית, תוך שמדובר באורח חיים נורמטיבי ומשפחה בעלת ערכים חיוביים, כאשר שירות המבחן התרשם כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הביע צער וחרטה, וכן שירות המבחן התרשם כי מדובר בעבירה שבוצעה על רקע של העדר מודעות עצמית וחברתית מגובשת, כאשר השימוש באלכוהול צמצם יכולתו לשפוט המצב בו היה נתון באותה עת באופן בוגר.

באשר לנאשם 2, תסקיר שירות המבחן התרשם כי המדובר בבן למשפחה נורמטיבית אשר כעת משרת שירות פעיל בצה"ל, חייל ביחידת נ"מ בסמוך לאילת, כאשר הוא מבצע תפקיד של טבח מזה כשנה. שירות המבחן התרשם כי מדובר במי שחונך על ערכים נורמטיביים. כמפורט בתסקיר שירות המבחן, העבירה נעברה על רקע של השפעת אלכוהול, תוך שהנאשם כיום לקח אחריות מלאה על מעשיו ולדעת שירות המבחן ראוי להסתפק בענישה בדמות של"צ, זאת בכדי לאפשר לו להמשיך את שירותו הצבאי.

בעניינו של נאשם זה צרפו חוות דעת מפקדיו, עולה כי מדובר בחייל, התנהגותו תקינה ואין כל אינדיקציה להתנהגות אלימה מאז ביצוע עבירות אלו.

הנאשמים שהו במעצר מספר ימים, לאחר מכן במעצר בית מלא שכלל איזוק אלקטרוני למשך שלושים יום אשר לאחריהם שוחררו בתנאים מגבילים אשר הכריחו ליווי מלא של נאשם 1 בידי אמו, ולגבי נאשם 2, ככל שיצא לחופשות שהה במעצר בית.

בנסיבות תיק זה שבפניי, נתתי דעתי הן לחומרת העבירות, הן לעובדה כי העבירות בוצעו על עניין של מה בכך בין בני נוער, כאשר המדובר בחבורה אחת אשר ביקשה לבלות יחדיו את ערב יום העצמאות, על רקע של שימוש מופרז באלכוהול התלהטו היצרים וארעה אותה תוצאה חמורה שהביאה לפציעתו של אדם, ומאידך נתתי דעתי לכך כי מדובר בצעירים בני טובים, אשר שיקומם, הגם שהוא אינטרס שלהם, הינו אינטרס חברתי מובהק. המשך השירות של נאשם 2 המצוי כעת כשנה לאחר גיוסו, נחזה בעיניי כחיוני להמשך שיקומו, ומובן כי מאסר בפועל עשוי לקטוע את השירות הצבאי. תוצאה כזו בנסיבות התיק שבפני איננה נראית לי ראויה.

באשר לנאשם 1, הגם שחלקו בביצוע העבירות חמור יותר, שכן הוא זה שהביא איתו את הסכין והשתמש בה, והביא לפציעתו המשמעותית של המתלונן, הרי שגם במקרה זה, נוכח האמור בשירות המבחן, על רקע אפשרות גיוסו של הנאשם, מצאתי כי המלצת שירות המבחן הינה סבירה ומתאימה, וטרם השלמת מלאכת גזירת הדין, בדעתי להזדקק לקבלת חוות דעת הממונה אשר יחווה דעתו בדבר ריצוי עונש של עבודות שירות.

אני מורה לממונה על עבודות השירות בעניינו של נאשם 1 בדבר אפשרות ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות. חוות הדעת תוגש לתיק בית המשפט עד למועד הדיון הבא.