מדינת ישראל נ' היילי(עציר)

החלטה

דחיתי את שמיעת הטיעונים לעונש להיום, במהלך של כ- 3 חודשים, על מנת לאפשר לנאשם לגייס את סכום הפיצוי, עליו הסכימו הצדדים ואשר הוצג בפני בתוך מסגרת של הסדר.

היום התברר כי הנאשם לא הצליח לגייס סכום זה והוא לא הופקד בגזברות בית המשפט, כנדרש. ב"כ הנכבד של הנאשם מבקש דחיה נוספת כדי לבחון את הדברים עם התביעה או כדי לנסות לגייס את סכום הכסף, אולם אינני סבור כי יש מקום לקבל בקשה זו, בנסיבותיה.

על כן אני דוחה את הבקשה. טיעונים לעונש יישמעו עתה, כפי שקבעתי.

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"א, 21/09/2010 במעמד הצדדים.

זכריה כספי, שופט

נשיא

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

במסגרת הראיות לעונש אני מגישה לבימ"ש את הרישום הפלילי של הנאשם. מתקבל ומסומן ת/1. וכן שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה של 14 חודשים והשני 18 חודשים. מתקבלים ומסומנים בהתאמה ת/2 ו- ת/3.

ביום 23.6. הוצג לביהמ"ש הסדר טיעון, במסגרתו הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, והוצע שהצדדים יציעו לביהמ"ש להטיל ענישה מוסכמת של 55 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 33 חודשים בגין התיק דנן והיתר הינו הפעלת שני מאסרים על תנאי, חלקם בחופף וחלקם במצטבר. כן סוכם על הטלת מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת בסך של 3,000 ₪ שהיווה תנאי מקדמי להסדר ואף ניתנה ארכה משמעותית להפקדתו. גם הובהר להגנה שעמדת התביעה ל- 55 חודשים היא מתונה ביחס לעמדתה העונשית בתיקים כגון זה בנסיבות אלו, וזאת בשל הרצון של הנאשם להפקיד את הפיצוי, עוד בטרם טיעון לעונש. התנאי לא מולא, ולכן התביעה תטען באופן פתוח למאסר ממושך ולהפעלת המאסרים על תנאי במצטבר ומאסר על תנאי ממושך, וכן פיצוי למתלוננת. מחד עומדות לזכות הנאשם הסיבות לקולא – הודייתו. בהודייה יש משום חרטה ולקיחת אחריות, וכן הנאשם חסך זמן שיפוטי. עוד עומד לזכותו של הנאשם העובדה שבחקירתו במשטרה הוא הודה והפליל את שותפו למעשה.

אקדים ואומר שהשותף אסף חכמי נידון ל- 15 חודשי מאסר בפועל, אך הנסיבות ביניהם שונות. אסף חכמי נעדר כל עבר פלילי. מדובר במעידה ראשונה ויחידה. בעניינו היה מצב נפשי ורקע פסיכיאטרי שגם נתמך בחוות דעת פסיכיאטריות, דבר רלבנטי לעניין העונש המוצע. ועוד נסיבה רלבנטית, העובדה שנגרר לביצוע העבירה על ידי הנאשם שלפנינו.

מנגד, קיימות נסיבות לחומרה. ראשית, אני מפנה לכתב האישום. מדובר בשוד של סניף דואר בצוותא, הוא כלל תכנון מוקדם, השניים הגיעו רעולי פנים, הצטיידו בכובע גרב פטיש וסכין. העובדה שהנאשם שלפנינו הוא זה שחיכה בחוץ בעוד האחר מבצע בפועל את השוד, אין בה דבר. מדובר באחריות מלאה של מבצעים בצוותא, אין בכך כדי להקטין חלקו בביצוע העבירה. מדובר בשוד שבוצע כשהשותף מחזיק פטיש בידו וצועק לעבר הפקידה לשים את הכסף בתיק. לאחר מכן הם נמלטו מהמקום, כאשר במהלך ההימלטות, במסלול זורקים ומטמינים את כובעי הגרב, המעיל שלבש השותף והפטיש ששימש לביצוע השוד.

חומרת העבירה, מדובר בעבירה של שוד היא החמורה בעבירות רכוש ואלימות. בשנים אחרונות אנו עדים לכך שסניפי דואר, תחנות דלק, הופכים לטרף קל לשוד המבוצע באופן המתואר בכתב האישום או באופן דומה. מדובר בעבירה חמורה שהפכה נפוצה. הקלות הבלתי נסבלת של ביצועה והרווח הקל והניכר שבצידה מביאים גם לעיתים אנשים נעדרי עבר פלילי לנקוט בדרך זאת ולכן הרתעה של נאשם זה ושל אחרים כמותו נחוצה. לחובת הנאשם, למרות גילו היחסית צעיר, הנאשם צבר לחובתו כבר 4 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש. הוא כבר ריצה 4 מאסרים בפועל. כאשר נסיבה מחמירה היא העובדה שביום 12.7.09 הוא שוחרר ממאסר בן שנתיים לאחר שביצע עבירה של שוד מזויין והפרה הוראה חוקית. והנה, מס' חודשים לאחר שחרורו ממאסר הוא מבצע את השוד נשוא תיקנו. קרי, גם מאסר ממושך על עבירה זהה לא מנע ממנו לחזור לסורו, וגם 2 מאסרים על תנאי שעמדו תלויים כנגדו.

בנסיבות אלו אנו נבקש להטיל מאסר ממושך, פיצוי ממשי למתלוננת, מאסר על תנאי מרתיע וממשי שאולי יההי בו להרתיע את הנאשם מלשוב בפעם השלישית ולבצע את העבירה הזו, וכן להפעיל את שני מאסרים על תנאי במצטבר.

ב"כ הנאשם:

לבית המשפט למוד הניסיון שראה הרבה תיקים. שמענו עכשיו טיעון לעונש שבו מספרים לנו כמה דברים שאם נחבר אותם להגיון הבריא, הם לא עומדים בהגיון הישר. למה כוונתי – חברתי טענה והגישה את עברו הפלילי, למדנו על אדם ששהה בבית הסוהר, לאור עברו הפלילי. ואמרו עוד משפט, הודה והפליל אחר, את חברו. בדרך כלל, עם הניסיון לומדים לא להודות, בטח לא להפליל, ולמדנו עוד משפט שהוא הגורר. הדברים לא מתיישבים, אם נתייחס לנאשם זה כאדם דומיננטי, כאדם פושע, שקם בבוקר על מנת לבצע פשעים מכל הבא ליד, גורר אחריו כל מיני אנשי דרך. הטיעון לא עומד בקנה מידה עם הגיון.

מדובר בתיק שבו הנאשם וחברו על רקע תכנון של אולי שיעמום בשכונה, הולכים לסניף בשכונה שמכירים בו את הפקידה השכונתית, שם האחר שנכנס כובע גרב על ראשו, יש לו קול מיוחד, שומעים בקלטות, אין סיכוי שלא מכירים אותך. ובאים לפקידה שלפחות פעם בשבוע באים לקחת את הדואר והיא מכירה כי גם היא גרה באותה שכונה ועם הקול המיוחד אומרים לה תתני לי את הכסף. וחצי חיוך על פני אני אומר את הדברים, כשאומרים הוא גם גרר את האחר, הוא פושע ובעל עבר פלילי, כי זה נעשה מתוך שימוש בחומרים פסיכו אקטיבים, אותה תקופה, למדנו על זה מתסקיר, ואנחנו לומדים מס' פרמטרים שעל לו לביהמ"ש להתעלם. יש בתיק שותף שלא הודה ולא הפליל, נכון שלא היה לו עבר פלילי, והוא קיבל 15 חודשים בגין האישום הזה. הוא לא חוייב לפצות. הכסף נתפס בסך 3000 ₪, זה פיצוי נטו על הנזק הנפשי. במשטרה הודה וסיפר והוא תחת השפעת חומרים פסיכו אקטיביים. משפחתו, אב אלכוהוליסט, אב ל- 12 ילדים, היה בבית סוהר. היתה כוונה טובה לפצות, ואז אין מי שיעמוד מאחוריו. אין בנאדם אחד פה שבא אליו, הוא הולך למאסר לא פשוט. זה אומר טלכרדים, זה אומר כל השהיה היא קשה, אין מי שמלווה אותו, אז הורים מלווים שאוהבים אין. יש לו 32 חודשים תנאי במצטבר, אם מצרפים את תקופת התנאי. אם נוסיף להם את אותם 15 חודשים ונשווה לאחר, ונבדוק את הדומיננטיות, לקראת כתב האישום. הנאשם הזה עמד בחוץ, הנאשם האחר נכנס פנימה. הוא פגש במתלוננת, איים עם הפטיש. זה נכון הביצוע הוא בצוותא, אבל בהחלט ניתן לומר שהמבצע העיקרי הוא הנאשם האחר שקיבל 15 חודשים מאסר בפועל. אני לא אוסיף, אבל אם אני עושה חישוב של 15 חודשים שיוויון בנאשמים והוא משלם על התנאים שלו, אז החישוב לעתור ל- 47 חודשים, יש פה נאשם קיבל 15, יש פה נאשם שיקבל 15 על אותו מעשה, ועל העבר הפלילי אם ישלם במלוא חומרת הדין נגיע ל- 47 חודשים.

אבקש לאור העובדה שאנחנו לא בהסדר טיעון ולאור העובדה שלא היתה ידו משגת. אבקש לקבוע כך, על פי עיקרון השיויון, על המעשה בתיק זה הוא לא יכול לקבל יותר מ- 15 חודשים. לרחמי בית המשפט אני בא וטוען גם בתקופות תנאי לא נותנים את כל המצטבר, יש פה נקודות לקולא. כשבא אדם לביהמ"ש ומבקש חמלה ולא בהסדר טיעון, לביהמ"ש בהחלט שיקול דעת מסור לדעת אם באמת צריך למלא אחר כל חומרת הדין את כל תקופת התנאי במצטבר ולהוסיף את אותם 15 חודשים. מדובר על תקופה לא מבוטלת של 47 חודשים 4 שנים פחות חודש. זה ילד בן 26 שתקופת מאסר בעברו.

לכן אבקש מביהמ"ש ליתן מאסר ההולם את העובדות הללו וקצר ככל הניתן. לעניין הפיצוי אומר, כפי שביהמ"ש יודע ושמע בעניין זה, היתה כוונת ליבו לפצות, ההסדר נעשה על דעתו ובידיעתו והמצב הזה באמת לי חורה, אני שואל עצמי מה צריך לעשות, אז נקלענו לסיטואציה, זה לא תכנון מוקדם, זה לא שאנחנו השגנו רווח כלשהו. אני מבקש שגם את זה ביהמ"ש יקח תשומת ליבו. לא צריך לתאר מבחינת העוני ולא צריך להעניש בחומרה יתר על המידה.