מדינת ישראל נ' אריאלי

החלטה

זהו ערר שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט לתעבורה, שבה הורה על שחרורו של המשיב בערבויות כספיות בלבד.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום לבית משפט לתעבורה, שבו יוחסו לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון תקף, וכן נהיגה ללא פוליסת ביטוח. בד בבד, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, על רקע מסוכנתו, לכאורה, הנובעת מעברו התעבורתי המכביד, וכן מהעובדה שהורשע בעבר בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ולחובתו שני מאסרים מותנים.

לטענת ב"כ העוררת, שגה בית משפט קמא בכך שלא קבע שקיימות ראיות לכאורה נגד המשיב וכן שגה בכך שלא התייחס לשאלת מסוכנותו ושחררו בערבויות שאין בהן כדי לאיין מסוכנותו זו.

עיון בהחלטת בית משפט קמא מלמדת, כי שופט קמא יצא מתוך הנחה, שקיימת מחלוקת משפטית לשאלת מעמדו של רכב הגולפית, ומשכך, יש ספק בשאלה אם המשיב נדרש לרשיון נהיגה עבור רכב זה.

שאלה דומה התעוררה כבר בבית המשפט המחוזי, בעפ"ת 55589-0810 (כב' השופט רענן בן-יוסף) ושם קבע בית המשפט בקבלו את ערעור המדינה, כי מדובר ברכב שנהיגתו דורשת רשיון נהיגה.

בית משפט קבע, כי הוראה שלטת בסוגיה זו, הינה הוראת סעיף 2(א) לפקודת התעבורה, הקובעת שכל מי שנוהג ברכב מנועי, צריך רשיון לנהיגתו. בית משפט קבע שאומנם תקנה 39ט ו- יג' מחריגות כלי רכב מסויימים מכלל זה, וכן תקנה 95 העוסקת ברכב תפעולי מחריגה כלי רכב מסויימים, בשטח מסויים, ועם זאת כל שאר כלי הרכב שיש להם מנוע, על פי ההגדרה בפקודה, מחייבים רשיון נהיגה.

בית משפט מחוזי הוסיף וקבע, שלא זו בלבד שזאת הפרשנות הראויה, אלא כל פרשנות אחרת איננה סבירה גם מטעמים של מדיניות שיפוטית על רקע הצורך להלחם בתאונות דרכים.

לאור הלכה זו, הרי שלא ניתן לומר שלא קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, שהרי אין מחלוקת שהוא נהג ברכב הגולפית נשוא כתב האישום.

בית משפט קמא לא נתן דעתו בהחלטה לשאלת מסוכנותו של המשיב, מסוכנות העולה הן מעברו התעבורתי המכביד והן מהעובדה שביצע את העבירות בעת שתלויים נגדו מאסרים מותנים. שחרורו של המשיב בערבויות כספיות לבד, אינן יכולים לתת מענה למסוכנות זאת.

על מנת לעשות את האיזון הראוי בין החובה להגן על הציבור מפני מסוכנותו, לכאורה, של המשיב לבין הצורך לשקול גם חלופת מעצר ולא להכביד על המשיב מעבר לנדרש, הגעתי למסקנה כי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר הולמת.

בחנתי גם את האפשרות להקל מתנאי מעצר הבית על ידי כך שיתאפשר למשיב לעבוד תחת פיקוח, ועם זאת, מבירור שנערך באולם עולה, שהמשיב לא יכול היה להציג תוכנית ברורה לגבי עבודתו.

בסיכומו של דבר אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים:

1. המשיב ישהה במעצר בית ברח' בארי 21 בתל-אביב, בפיקוח כל אחד מהערבים שכבר חתמו ערבויות צד ג' לגביו, לענין זה, וזאת עד תום ההליכים נגדו.

2. הערבויות הכספיות שהושתו על ידי בית משפט קמא – ישארו בתוקפם.

3. במידה שהמשיב יבקש לצאת לעבודה, הוא רשאי לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט לתעבורה תוך הצגת תוכנית ראויה ומפקחים ראויים.

ניתנה והודעה היום י' אב תשע"א, 10/08/2011 במעמד הנוכחים.

גיליה רביד, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: