מדוויר ואח' נ' ברמן ואח'

מונחת לפניי בקשה של המנהל המיוחד לנכסי החייב לחייב את המשיבים 2 ו-3 (להלן: "חברת אגמי" או "יוסי אגמי" או "אגמי" – כשמדובר בשניהם, לפי העניין) ביחד ולחוד לשלם לקופת פשיטת הרגל סכום של 2,825,000 ₪ (בהפחתה של 26,827 ₪ שהועברו לקופה מכספי עיקול), בעקבות מעשי מרמה של אגמי כנטען, במסגרתם הוציאו בערמה מן החייב שני נכסי מקרקעין, דירה וחנות. המנהל המיוחד טוען כי הדבר נעשה בסמוך לפני מתו צו הכינוס.

החייב ואגמי לא הקלו על בית המשפט אשר ביקש להתחקות אחר האמת. החייב, במסרו גרסאות לא ברורות ולעיתים סותרות זו את זו. אגמי הגדילו לעשות בכך שלמרות הזדמנויות רבות שניתנו להם, לא מסרו גרסה סדורה, לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולמעשה, עד היום, לא ניתן לדעת מה גרסתם לגבי רכישת הנכסים על ידם ומכירתם לאחרים, מבלי לשלם תמורה כלשהי לחייב. גרסאות שונות שניתן היה ללקט ממסמכים שונים, כולל עדותו של יוסי אגמי בבית המשפט, מצביעות הימנעות מכוונת של יוסי אגמי מלגלות לבית המשפט את גרסת האמת.

הבקשה וגרסת המנהל המיוחד

1. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שחברת אגמי פעלה על ידי יוסי אגמי באופן שהיא רכשה מהחייב דירה במודיעין, בסכום של 1,850,000 ש"ח על פי הסכם מיום 4/6/13. על פי ההסכם, סכום של 400,000 ₪ אמור היה להיות משולם כנגד הערת אזהרה לטובת הרוכשת והיתרה, במשכנתא. ביום 3/9/13 נחתם בין הצדדים נספח להסכם בו נקבע, בין היתר, כי התמורה תשולם ב-120 (!) תשלומים חודשיים וכי חברת אגמי רשאית להעביר זכויותיה בהסכם לאחרים. עוד נקבע כי להבטחת זכויותיו של החייב, תירשם הערת אזהרה לטובת בתו של החייב. בין כה וכה, נרשם משכון על זכויותיה של חברת אגמי בדירה אך זה בוטל. לאחר כמן, הדירה נרשמה על שם חברת אגמי, כאשר לא שולמה על ידה כל תמורה לחייב. חודשיים לאחר מכן, ביום 9/9/14, מכרה חברת אגמי את הדירה לבני הזוג רשף תמורה 1,850,000 ₪. באותו היום נרשם שיעבוד לטובת הרוכשים, למחרת נרשמה הערת אזהרה לטובתם. העסקה עם הרוכשים הושלמה והיא אינה עומדת לדיון במסגרת המחלוקת דנן.

    

2. המנהל המיוחד מסר בתצהיר העדות הראשית מטעמו שהחייב נחקר על כך וכי הוא מסר שהדירה הייתה אמורה להוות בטוחה להלוואה קצרת מועד שאגמי נתנו לחייב. המדובר הוא בבטוחה וכי יוסי אגמי אמר לחייב שלא יעשה שימוש בהסכם המכר. עוד מסר המנהל המיוחד כי חקר את יוסי אגמי וזה מסר לו כי התמורה הייתה בדרך ל שירותי ייעוץ שנתן יוסי אגמי לחייב וכן בהלוואות, שלא פורטו. המנהל המיוחד מסר כי הנספח להסכם המכר, המוסר את החזקה בדירה מידית בעוד שהתמורה משולמת במשך 10 שנים, נחתם על ידי החייב כי היה זקוק לכסף נזיל, כך לפי גרסת החייב שנמסרה לו.

    

3. על פי גרסת המנהל המיוחד, דבר דומה קרה עם החנות בראשון לציון. לטענתו, בבעלות החייב הייתה חנות וזו נמכרה לחברת אגמי תמורת 975,000 ₪. תמורה זו לא שולמה עד היום. החנות נרשמה על שם חברת אגמי. החנות נמכרה למר דוד כהן בתמורה זהה לזו שאמורה הייתה לשלם חברת אגמי לחייב. גם עסקה זו הושלמה. לחייב לא שולם דבר תמורת החנות. המנהל המיוחד חקר את החייב ומסר כי גרסתו הייתה, שהיה לו שותף בשם ננאשווילי, הם רצו להשקיע בחנות ירקות והיה דרוש להם סכום של 100,000 ₪, אותו נטלו מחברת אגמי על ידי יוסי אגמי. החייב אמור היה לערוב להלוואה וסוכם שהחנות תשמש ערובה. גם לגבי החנות הבין החייב מאוחר יותר שהמדובר הוא בהסכם מכר ולא שיעבוד והיות והיה זקוק למזומן, הסכים גם כאן לחתום על הסכם לפריסת התמורה ל-120 תשלומים והעברת חזקה מידית לאגמי.

    

4. לטענת המנהל המיוחד, המעשים הנ"ל מהווים מעשי הונאה על ידי אגמי, הונאה אשר מצדיקה גם הרמת מסך ההתאגדות של חברת אגמי וחיובו האישי של יוסי אגמי.

    

   גרסת החייב

5. החייב מעיד בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו כי אכן אגמי הוציאו ממנו במרמה את הנכסים, הדירה והחנות. לטענתו, חברת אגמי עוסקת במתן הלוואות וכי יוסי אגמי הוא הרוח החיה בה. לטענת החייב, הוא חתם על חוזים דרקוניים שכל מטרתם הייתה לנשל אותו מנכסיו.

    

6. על פי גרסת החייב, הוא היה זקוק למימון פעילות חברה שלו בשם ברמן מהנדסים בע"מ. הוא חיפש באינטרנט ומצא את אגמי. לגרסתו, הוא נפגש עם יוסי אגמי במשרדו של זה. יוסי אגמי התנה כי בגין כל הלוואה, על החייב יהיה להעמיד בטוחה והכל באמצעות עורך הדין של אגמי. בפגישה הראשונה חתם החייב רק על רישום הערת אזהרה לגבי הדירה. הוא היה זקוק להלוואה של 400,000 ₪ והוסכם שזו תינתן כנגד רישום הערת אזהרה על הדירה. זו אכן נרשמה. חשבון החברה זוכה בסכום של כ-193,000 ₪. ההלוואה נעשתה בכך שאגמי יתנו לחייב שני שיקים דחויים ע"ס 200,000 כל אחד, החייב יבצע להם ניכיון בחברת אופל בלנס. כך היה לגבי שיק אחד והחייב זוכה כאמור. החייב משך שני שיקים מחברת ברמן שבבעלותו, לפקודת חברת אגמי. שיק אחד נפרע ולגבי השיק השני, לא עלה בידי החייב להשיג נתונים. למרות שהישק הראשון נפרע, לא מחקו אגמי את הערת האזהרה. אמי נטלו מבנק לאומי הלוואה ורשמו לטובתם הערת אזהרה על זכויות החייב. הסתבר לחייב כי אגמי הציגו בפני הבנק מצג לפיו הדירה אמורה להירשם על שמם. החייב מוסר שהוא לא היה מסכים לכך שהרי פרע את ההלוואה. חברת אגמי רימתה והעבירה את הדירה על שמה ולאחר מכן מכרה אותה.

    

7. מוסיף החייב וטוען בתצהירו כי אגמי ידעו על מצוקתו הכלכלית ולכן החתימו אותו על נספח להסכם המכר של הדירה. לפי הנספח, התמורה תשולם ב-120 תשלומים, במקום תנאי התשלום המקוריים. לטענת החייב, אלו תנאים מקפחים.

    

8. לגבי החנות החייב מוסר דברים דומים. לאור קביעותיי לגבי החנות, כפי שנראה בהמשך הדברים, אקצר ואומר כך: לגרסת החייב, הוא היה זקוק להלוואה בסך 100,000 עבור עסק שרצה להקים עבור חברתו עם אדם אחר. לצורך כך הוא הסכים לשעבד את החנות שבבעלות חברת ברמן מהנדסים בע"מ לטובת חברת אגמי. הוא הוחתם על הסכם מכר ולאחר מכן על נספח לתשלום התמורה ב-120 תשלומים, כפי שנעשה לגבי הדירה במודיעין. אגמי רימו את החייב, לטענתו של זה, לא שילמו דבר עבור החנות ומכרוה לאחרים.

    

   "גרסת" אגמי

9. לא לשווא נרשמה בכותרת דלעיל המילה "גרסת" בין מירכאות. גרסה סדורה, למעשה גרסה כלל, לא נשמעה מאגמי עד היום. לבקשה למתן הוראות לא הגישו אגמי תגובה, למרות שניתנה להם אפשרות לעשות כן בהחלטות מימים 26/6/17 ו-12/12/17. בהחלטה מיום 19/12/17 הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים, במסגרת קביעה של ישיבת קדם משפט. אגמי לא הגישו דבר. אגמי הגישו בקשה לדחות את הדיון וביקשו ארכה להגשה של תגובה לבקשה למתן הוראות. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 25/4/18. בישיבת קדם המשפט מיום 30/4/18, ניתנה לאגמי ארכה להגשה של תצהירי עדות ראשית, לפנים משורת הדין. אציין שבא כוח החייב ביקש מבית המשפט לעשות שימוש בתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, דהיינו, להורות שאגמי לא יהיו רשאים להגיש תצהירים או להוכיח עובדות, אך באותו השלב נמנעתי מלעשות כן. בקשה נוספת של אגמי לארכה להגשת התצהירים נדחתה על ידי בהחלטה מיום 6/6/18. לקראת הדיון ביום 1/1/18, לא הגישו אגמי תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים ובלית ברירה, הוריתי כי לא יהיו הם רשאית להוכיח עניין שבעובדה, לפי תקנה 168. התיק נקבע לשמיעת ראיות. בקשה נוספת של אגמי בעניין הראיות נדחתה ביום 21/1/19. יחד עם זאת, בהחלטה בדיון ביום 7/3/19 התרתי לאגמי כי תצהירים של יוסי אגמי ושל גב' טיארה ישמשו ראיות במסגרת הבקשה שלפניי.

    

10. עיון בתצהיר של יוסי אגמי שהוגש בתמיכה לתגובה מיום 10/11/14 בבקשה אחרת מעלה כי גרסתו הייתה, אותה עת, שהחייב נטל הלוואות, מסר את הנכסים כערובה, לא פרע את ההלוואות ולכן הנכסים מומשו. דבר או חצי דבר לא נאמר לגבי סכומי ההלוואות, מועדי פרעונן, מה שולם על החשבון וכיוב'. לא צורך כל מסמך. זאת גריסה תמוהה, אגבית, שאינה משמשת לנו כלל על מנת לדעת מהי גרסתם של אגמי.

     

11. גם אם ניטול את הסיכומים מטעם אגמי, לא יעלה בידנו להבחין בגיבושה של גרסה. העלאת טענות כדוגמת הטענה שאגמי נדרשים לשלם סכום העולה על תביעות החוב, אין בה משום גרסה למחלקות שלפנינו. הוא הדין לגבי הצבעה על חוסר התאמה בין טענת המנהל המיוחד לבין אלה של החייב. מכך לא אוכל ללמוד מה גרסתם של אגמי. כך גם היאחזו של אגמי בתצהיר של גב' טיארה, בניסיון להראות מעורבות של המנהל המיוחד בניכיון שיקים כאלה או אחרים. הדברים אינן נוגעים למחלוקות שלפנינו ובכל אופן איש לא טען כי לנושא זה השפעה על העניין דנן.

     

     

     

     

    דיון והכרעה

12. לאחר שבחנתי את הדברים, מצאתי שדין בקשתו של המנהל המיוחד בנוגע לתמורת הדירה במודיעין להתקבל וכי יש לחייב את חברת אגמי ואת יוסי אגמי בעניין זה. לגבי החנות, מצאתי שדין הבקשה להידחות.

     

13. אשר לחנות – טענתם של אגמי והכונ"ר בעניין זה נכונה. החייב לא היה בעלים של החנות. החנות לא נמכרה על ידי החייב אלא על ידי חברת ברמן מהנדסים בע"מ. למנהל המיוחד אין כל סמכות להגיש בקשה מטעם או עבור חברה זו. ככל שמי מטעם אותה החברה מבקש סעד נגד אגמי, עליו לנקוט בהליך מתאים. על כן, בקשת המנהל המיוחד להורות על תשלום תמורת המכר בגין החנות נדחית.

     

14. לא כך פני הדברים בנוגע לדירה במודיעין. נכונה טענת אגמי כי גרסתו של החייב לגבי הדירה אינה עקבית והוא מסר דברים אשר יש בהם כדי לסתור אלה את אלה. כך, בתצהיר העדות הראשית מטעמו קושר החייב מפורשות את ההלוואה בסך 200,000 ₪ לחוזה בגין הדירה (ראה סעיפים 19 ואילך לתצהיר). לעומת זאת, נראה שהחייב שכח את אשר הצהיר בתצהיר העדות הראשית, שכן בחקירה נגדית הוא מסר שאין לכך כל קשר למכירת הדירה (ע' 23 שו' 1 עד 10). אחת הגרסאות שמסר החייב היא שהסכים למכור את הדירה בתשלומים וכי גם ההלוואה תינתן על ידי אגמי בתשלומים (ע' 23 שו' 19 עד 27), עד כמה שניתן להבין את גרסת החייב שם. בהמשך מוסר החייב שיכול להיות שהוא חתם על הסכם מכירת הדירה (ע' 24 שו' 304). מיד לאחר מכן החייב שוב חוזר על הגרסה הראשונה לפיה ההלוואה שאמור היה לקבל בסך 400,000 ₪ הייתה כנגד הדירה כבטוחה (ע' 24 שו' 17 עד 23). בהמשך מסר החייב שמכירת הנכסים הייתה אמורה להיעשות כדי לממן פעילות העסקית שלו, או למחייתו (31 ש' 7 עד 9).

     

15. התוצאה הנה שלא הונחה לפני תשתית ראייתי ברורה, מסיבות השמורות עם יוסי אגמי והחייב בלבד, לגבי רצונות הצדדים וכוונותיהם בעת שנחתמו על ידם המסמכים השונים, לענייננו, החוזה למכירת הדירה לחברת אגמי והנספח לחוזה. החייב אמר שלא ידע כי החוזה המקורי היה חוזה מכירה וכי חשב שהמדובר הוא בבטוחה, אך יקשה עליי לקבל גרסה זו. החייב הוא איש עסקים, מהנדס, היה ביכולתו לקרוא את החוזה ואיש לא חייב אותו לחתום על החוזה לא התייעצות עם עורך דין מטעמו. כן לא יכול החייב לבוא בטענות לגבי החתימה על הנספח לחוזה, עת מוסר הוא כי באותו השלב הוא הבין שמדובר הוא במכירה, אם כי בתנאים דרקוניים.

     

16. למרות הערפל שדאגו להותיר החייב ויוסי אגמי, למסקנה אחת ברורה ניתן להגיע, וזאת ללא כל ספק: החייב מכר את הדירה לחברת אגמי, באמצעות יוסי אגמי. חברת אגמי או יוסי אגמי, לא שילמו דבר תמורת הדירה, מלבד סכום זעום של כ-27,000 ₪ בכך שהחייב קיבל תשלומי כר דירה (על המנהל המיוחד לבדוק הסכום המדויק). הדירה נמכרה על ידי חברת אגמי לאחרים וחברת אגמי קיבלה את מלוא התמורה. אגמי לא נתנו כל הלוואה לחייב כנגד הדירה. אם המכירה הייתה קשורה להלוואה בסך 400,000 ₪, הרי מתוך זה מומשה הלוואה בסך 200,000 ₪ בלבד וזו נפרעה על ידי החייב, כך שאם שימשה הדירה כבטוחה, לא היה מקום לממשה בשל הלוואה זו. טענות אגמי באחד מתצהיריו, כאמור, שהחייב קיבל הלוואות בגין הדירה והוא לא החזיר אותן, משקלן כנוצה, שכן הדברים נאמרו ללא כל פירוט, לא כל מסמך, ללא סכומים, לא של הלוואות ולא של פרעונות. קיצורו של דבר – החייב מכר לאגמי את הדירה ולא קיבל כל תמורה.

     

17. היה ויטענו אגמי כי לפי התוספת להסכם היה עליהם לשלם את התמורה ב-120 תשלומים, הרי אין מחלוקת על כך כי דבר לא שולם על ידם. בכך הפר אגמי את הסכם המכר. הפרה נוספת היא בכך שלא רשם אגמי הערת אזהרה לטובת בתו של החייב, בטוחה שאמורה הייתה לעמוד לרשות החייב. תחת זאת, מיהרו אגמי ומכרו את הדירה לצדדים שלישיים. אם אין זה מעשה שלא בדרך מקובלת ושלא בתום לב, אינני יודע מעשה מסוג זה מהו. ברי לכל כי לא ניתן להותיר את המצב לפיו החייב מסר לאגמי דירה ללא תמורה, על כנו. גם אם אל בוטל החוזה בשלב כלשהו, אין ספק שיהיה בדבר משום הענקה פסולה במובן סעיף 96 (א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש]. זאת הענקה שבוצעה על ידי החייב ולא חלפו שנתיים ממועדה ועד מתן צו הכינוס. איש מהצדדים לא טען בעניין זה אך אין ספק כי זו המסגרת הנורמטיבית לדרישת התשלום מאגמי (גם מיוסי אגמי כפי שאפרט בהמשך).

     

18. טוען המנהל המיוחד שיש להרים את מסך ההתאגדות ולהורות על חיובו של יוסי אגמי באופן אישי בתשלום בגין הדירה. לטענתו וגם על פי עדות החייב, יוסי אגמי ולא אדם אחר הוא שניהל את כל האירועים, שעניינם החתימה על ההסכמים השונים ומעשי המרמה אשר תוצאתם נישולו של החייב מנכסיו. כאמור, אין בפנינו כל גרסה עובדתית של יוסי אגמי בעניין זה למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לו לצורך כך. אגב, לראשונה בעדותו בבית המשפט הוא העלה גרסה תמוה חדשה, שהיה שותף של החייב. אכן, ניתן לקבוע כי יוסי אגמי היה הרוח החיה בכל האירועים שעניינם קבלת נכסיו של החייב ללא מתן תמורה, לענייננו הדברים נאמרים לגבי הדירה. יוסי אגמי גם מסר גרסה לפיה החייב קיבל הלוואות עבור הנכסים והוא לא עמד בפרעונן. על דוכן העדים הוא מסר גרסה סותרת, לפיה החייב לא היה צריך לקבל כל תמורה עבור הנכסים וכי הייתה בינו לחייב שותפות. מה גרסת האמת? ליוסי אגמי הפתרונים. יוסי אגמי הוא שהוביל את הדברים כך שכל תמורה לא התקבלה מחברת אגמי בגין הדירה, לא 400,000 ₪ על פי החוזה המקורי, לא כספי המשכנתא על פי החוזה המקורי, ולא שקל אחד מתוך 120 התשלומים על פי הנספח לחוזה. למרות זאת, הזדרז ביותר יוסי אגמי "להיפטר" מהדירה על ידי מכירתה לצד שלישי תוך שהוא משלשל את התמורה לכיסו. מעשים אלה, תוך התחמקות עקשנית למסור גרסה עובדתית ומסירת פירוט ומסמכים לגבי הנעשה בכספים, מהווים מעשי מרמה באופן מובהק המחייבים הטלת אחריות אישית על יוסי אגמי, תוך הרמת מסך ההתאגדות, שהרי יוסי אגמי עשה שימוש בחברתו על מנת "להעלים" את נכסיו של החייב, ולענייננו, הדירה.

     

    סוף דבר

19. אני מחייב את אגמי מגנטיק בע"מ ואת יוסי אגמי, ביחד ולחוד, לשלם לקופת פשיטת הרגל סכום של 1,859,000 ₪ (בהפחתה של הסכום ששולם כשכר דירה לחייב), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום החוזה המקורי למכירת הדירה על ידי החייב ועד התשלום בפועל.

     

20. כן אני מחייב את המשיבים הנ"ל, ביחד ולחוד, לשלם לקופת פשיטת הרגל הואצות משפט בסך 150,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור מהיום ועד התשלום בפועל. נוכח השינוי בגרסאותיו של החייב, אינו עושה צו להוצאות לזכותו.

     

21. על אגמי לשלם את הסכומים הנ"ל עד ליום 31/5/20.

     

22. המנהל המיוחד יגיש נוסח פסיקתה לחתימה.

    זכות ערעור תוך 45 יום.

     

    ניתן היום, ב' אייר תש"פ, 26 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.