ליפשיץ עו"ד נ' עיריית רחובות ואח'

פסק דין

בפני תביעה להשבת כספים ששולמו ע"י התובע לנתבעות 1-2 בגין היטל השבחה והוצאות תכנון ורישום, וזאת בפועלו ככונס נכסים בתיק הוצל"פ.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה יוגשו סיכומיהם בצירוף המסמכים הרלוונטיים ופסיקה.

המחלוקת בין הצדדים הינה משפטית, כאשר העובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת.

א. הצדדים והרקע לתביעה:

התובע הינו עורך דין שמונה ביום 31.10.07 ככונס נכסים על המקרקעין הידועים כגוש 3650 חלקה 10 מגרש 868 (להלן: הנכס), במסגרת כינוס נכסים על זכויות החייב שלמה כהן (להלן: החייב) בתיק הוצל"פ 01-65367-07-7 (להלן: תיק ההוצל"פ).

הנתבעות 1-2 הינן עיריית רחובות והועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות, אשר הנכס נמצא בתחום סמכותן ואשר הטילו עליו היטלי חובה שונים, כפי שיפורט להלן.

הנתבעות 3-4 הן הזוכות בתיק ההוצל"פ (להלן: הזוכות), שנתנו לחייב הלוואה המגובה במשכנתא על הנכס, שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין 6.5.07.

בתפקידו ככונס, מכר התובע ביום 10.4.08 את הנכס לחברת חמד דן נכסים והשקעות בע"מ (להלן: הקונה). בהתאם להסכם המכר, חובת תשלום היטל ההשבחה והוצאות התכנון והרישום החלים על הנכס מוטלת על המוכר. הסכם המכר אושר ע"י ראש ההוצל"פ ביום 27.4.08.

הנתבעת 2 (להלן: הועדה המקומית) ביצעה ביום 13.1.05 הערכת השבחה לנכסים בתחום תב"ע רח/2110, שהפכה את יעוד הנכס מחקלאי לתעשייתי (להלן: התב"ע), ובין היתר הוציאה שומת היטל השבחה לנכס (נספח 2 לסיכומי הנתבעות 1-2).

במסגרת פעילותו ככונס, מינה התובע שמאי מטעמו שערך שומה נגדית לנכס ביום 26.6.08 (נספח 3 לסיכומי הנתבעות 1-2). שומה זו נשלחה ע"י שמאי התובע לשמאית הועדה המקומית ביום 11.8.08. בין השמאים נוהל מו"מ שבסופו נשלחה ע"י שמאית הועדה המקומית ביום 21.9.08 שומה מוסכמת לשמאי התובע, והלה חתם עליה כשלוחו של התובע. השומה המוסכמת הועברה כשהיא חתומה ע"י הצדדים ביום 25.9.08 (להלן: השומה המוסכמת, נספח 6 לסיכומי הנתבעות 1-2).

התובע אישר בפה מלא כי השומה המוסכמת משקפת את אומד דעת הצדדים וכי שולמה על ידו לצורך מימוש הסכם המכר ומתוך רצון חופשי והפעלת שיקול דעתו ונסיונו המקצועי כעו"ד וככונס. (ראו: סעיפים 5-7 לתצהיר התובע מיום 11.3.09 בתיק ההוצל"פ, נספח 9 לסיכומי הנתבעות 1-2).

ביום 20.11.08 שילם התובע לנתבעות 1-2, מקופת הכינוס את היטל ההשבחה המשוערך, בסך 640,677 ש"ח, בהתאם לשומה המוסכמת. בנוסף, שילם התובע ביום 19.2.09 לנתבעות 1-2 את הוצאות התכנון והרישום הרובצות על הנכס מכח התב"ע, בסך 138,978 ש"ח. גם לגבי הוצאות אלה כתב התובע בתצהירו הנ"ל כי שולמו בהתאם לחובתו על פי הסכם המכר (סעיף 7 לתצהיר).

התובע טוען כי שילם את הוצאות התכנון והרישום "תחת מחאה", כפי שציין במכתבו לנתבעות 1-2 בעת התשלום (נספח 6 לסיכומי התובע), ואולם יובהר כי אותה "מחאה" נגעה לעצם הטלת הוצאות התכנון והרישום, שהתובע סבר כי הן גלומות במסגרת היטל ההשבחה ששולם (שאלה שאינה מונחת בפני ואינה בסמכות ערכאה זו, וממילא התובע לא פעל בהליכים החוקיים לתקיפת הטלתן) - ולא לגבי גבייתן מקופת הכינוס.

התובע טוען, כי במועד התשלום היה בקופת הכינוס כסף מספיק (מהתמורה ששולמה ע"י הקונה והחזרי מס שהתקבלו) לתשלום היטל ההשבחה והוצאות התכנון מבלי לפגוע בפרעון החוב לזוכות, ואולם לאחר שהוטלו על החייב גם היטלי פיתוח, ביוב ותיעול ע"י הנתבעת 1 (להלן: העיריה), לא נותרו בקופת הכינוס כספים לפרעונם, ובעניין זה הגיש התובע כנגד העיריה עתירה מנהלית בביהמ"ש המחוזי בת"א, בהתאם להנחיית ראש ההוצל"פ בהחלטתו מיום 31.5.09. [יצויין, כי עתירה זו נדחתה ביום 27.12.11 בהנמקה, כי היטלי הפיתוח, הביוב והתיעול הוטלו על הנכס בתקופת הליכי הכינוס, ועל כן הם מהווים הוצאות כינוס שיש לשלמן מקופת הכינוס].

באותה החלטה מיום 31.5.09, העלה ראש ההוצל"פ מיוזמתו הרהורי ספק, האם היה על התובע לשלם את היטל ההשבחה והוצאות התכנון והרישום מקופת הכינוס, והשאיר לשיקול דעת התובע את האפשרות להגיש תביעת השבה לגביהם (נספח 7 לסיכומי הנתבעות 1-2), מבלי שנתן הוראה אופרטיבית בעניין.

בעקבות החלטה זו, הוגשה התביעה שבפני.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסיכומיהם ואת הפסיקה שהוגשה וצוטטה על ידיהם, להלן הכרעתי.

ב. חל על התובע השתק מכח הסכם ותשלום בגמירות דעת ומרצון חופשי

אני סבורה כי העובדות המוסכמות מראות בבירור, כי התובע כעו"ד מנוסה וככונס נכסים מיומן, בהפעילו את שיקול דעתו המקצועי ותוך העזרות בשמאי מטעמו, בחן את דרישות התשלום של הנתבעות 1-2 בגין היטל ההשבחה והוצאות התכנון והרישום, ומצא אותן חוקיות, סבירות ותואמות את הדין החל ואת נתוני הנכס וההשבחה שנוצרה בגין התב"ע. התובע שילם את התשלומים דנן לאחר שהגיע לשומה מוסכמת עם שמאית הועדה המקומית לגבי חלק הארי של הסכום הנתבע, היינו היטל ההשבחה, ולאחר שהחליט שלא להגיש השגה על פי ההליכים החוקיים הפתוחים בפניו על פי חוק, לגבי הוצאות התכנון והרישום. בכך הראה התובע את גמירות דעתו לגבי ביצוע תשלומים אלה לצורך סילוק החובות החלים על הנכס עקב ההשבחה שיצרה התב"ע. אין מדובר בתשלומים בלתי חוקיים שנגבו ללא סמכות הרשות, בשונה מהאסמכתא עליה מטיל התובע יהבו – ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ (פורסם בנבו).