לזרי(עציר) נ' משרד הפנים

פסק דין

1.מונחת בפניי עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיב לפיה סירב לבקשת העותרת להעניק לה אשרת שהייה ועבודה מסוג א/5. לצד העתירה הוגש ערעור על החלטת בית-הדין לביקורת משמורת מיום 11.9.13 (כב' הדיינת גרינברג) לפיה אושר צו המשמורת, וכן על החלטת בית-הדין למשמורת מיום למחרת (12.9.13) אשר דחה בקשה לעיין בהחלטה מחדש ולהורות על שחרורה בערובה.

הרקע לעתירה וטענות הצדדים

2.העותרת – מערערת (שתיקרא להלן "העותרת" בלבד), אזרחית מולדובה, נישאה ביום 30.6.2007 לאזרח ישראלי, מר יפים פוליאק (להלן: "יפים"). עקבות נישואיה ולאחר שהעותרת ויפים החלו בהליך מדורג בהתאם לנוהל ביום 5.11.08, קיבלה מפעם לפעם אשרות שהייה ועבודה מסוג א/5. ביום 15.1.13 הוארך תוקף האשרה של העותרת עד ליום 15.12.2013. במהלך הראיון שנערך לבני הזוג בלשכת המשיב לבחינת כנות הקשר ביום 15.1.2013 התברר, כי החל מחודש אוקטובר 2012 הם אינם מתגוררים יחדיו, ויפים אף פתח בהליך משפטי להתרת נישואין עם העותרת. לאור הנסיבות שתוארו, ביום 21.1.13 החליטה נציגת המשיב לבטל את רשיון ישיבת הארעי מסוג א/5 שהוענק לעותרת ולדרוש את יציאתה מישראל תוך 14 יום.

3.בחודש פברואר 2013 הגישה העותרת עתירה מנהלית (עת"מ 36007-02-13) המכוונת כנגד החלטת משרד הפנים שלא להאריך את אשרתה. ביום 9.4.13 התקיים דיון בעתירה, ולפי המלצת בית-המשפט, העתירה נמחקה והעותרת הגישה השגה על ההחלטה שלא להאריך את תוקף האשרה. השגה שהגישה העותרת לועדת השגה לזרים – מרחב תל-אביב נדחתה ביום 7.8.13, תוך שהרחקתה מהארץ עוכבה למשך 30 יום.

משלא מילאה העותרת אחר החלטת ועדת ההשגה ולא עזבה את ישראל במועד, נעצרה היא ביום 10.9.13. באותו יום, נערך לעותרת שימוע בפני ממונה על ביקורת גבולות, במסגרתו טענה כי מתגוררת היא בפתח תקווה עם אחותה וכי היא יודעת שבקשתה אשר נדונה בועדת ההשגה נדחתה. עוד טענה כי היא עובדת בגן ילדים וכי בעלה חייב לה כסף. לאחר השימוע הוחלט על הותרת העותרת במשמורת עד להרחקתה והוצאו כנגדה צווי משמורת והרחקה.

4.ביום 11.9.13 הוגשה העתירה דנן בד בבד עם בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקתה מהארץ, אשר נתקבלה עד להחלטה אחרת.

באותו היום, הובאה העותרת לפני בית-הדין לביקורת משמורת, אשר החליט כי העותרת תיוותר במשמורת, כשבקשה לעיון מחדש נדחתה אף היא.

5.למעשה, אין מחלוקת כי חיי הנישואין של העותרת ושל בעלה עלו על שרטון, אך לטענת בא כוחה אין בכך כדי להצדיק שלילת מעמדה בישראל באופן גורף. בעתירה טען כי העותרת לא נואשה מיישור ההדורים בינה לבין בעלה ואין לחסום בפניה את האפשרות לעשות כן. בדיון שהתקיים היום, לא חלק על כך שהקשר בין בני הזוג אינו תקין, אך טען בעיקר כי יש ליתן לה אשרה זמנית ובכך לאפשר לה להמשיך לשהות בישראל על מנת להיות נוכחת בהליכים שיתקיימו בבית משפט לענייני משפחה בראשל"צ (כאשר הגיש החלטה מיום 29.9.2013 מתה"ן 34647-03-13, ולפיה קבוע דיון ביום 3.12.13) וכן כי מרכז חייה בשנים האחרונות בישראל. הבהיר, כי אינו טוען אך ורק כלפי החלטת יו"ר ועדת ההשגה, כשהמדובר בטריבונל מינהלי, ועותר הוא לבית המשפט לבחון את סבירות כל הנתונים והמסקנות האופרטיביות של משרד הפנים במכלול.

6.מעבר לטענות לגופו של עניין, ב"כ המשיב טענה להעדר סמכות מקומית שכן ההחלטה הנתקפת ניתנה ע"י יו"ר ועדת ההשגה מרחב ת"א אשר מקום מושבה בתל אביב. יחד עם זאת, הטענה נשמעה בשפה רפה ובשלב מאוחר של הדיון, ועל כן החלטתי לדון ולהכריע בעתירה ובערעור.

דיון והכרעה

7.דין העתירה והערעור להדחות.

8.ראשית יצויין, כי העותרת ידעה כי בקשתה נדחתה ואשרתה פגה, אך היא המשיכה לשהות בישראל שלא כדין, כשהודתה כי אף המשיכה לעבוד בגן ילדים. בנוסף, למקרא ראשוני של העתירה, נוצר מצג לפיו הליכי הפרידה בין בני הזוג הינם טריים, כאשר היא לא נואשה מיישור ההדורים בינה לבין בעלה. עם זאת, הוברר כי העותרת ויפים נפרדו עוד בשנת 2012 ואינם חיים יחד מזה תקופה ארוכה. אין חולק כי העותרת לא עדכנה את המשיב או מי מטעמו בזמן אמת כי הקשר הזוגי בינה לבין בן זוגה נותק (וזאת בניגוד לחובת הגילוי כלפי המשיב הקבועה בנוהל הרלבנטי).

9.בנוסף להעדר נקיון כפיים של העותרת, מקבלת אני את גישת המשיב לפיה העתירה הנוכחית מהווה באופן מעשי כתב השגה נוסף אשר "ממחזר" את טענות העותרת שהועלו במסגרת הליכי ההשגה שנוהלו על ידה. נחה דעתי, כי לא הוכח כי נפל פגם מנהלי כלשהו בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה ואשר בגינו על בית המשפט לבטלה.

10.החלטת יו"ר ועדת ההשגה, עו"ד באפי תם, מיום 7.8.13, מבוססת על כך כי אין מחלוקת כי החיים המשותפים בין העותרת לבין יפים הגיעו לקיצם לכל המאוחר ביוני 2012, המועד שבו עזב יפים את ביתם המשותף. די בעובדה, כי פחות מ- 4 שנים מאז החל ההליך המדורג, נותק הקשר עם הישראלי בטרם הסתיים ההליך כדי להשמיט את ההצדקה להמשך שהיית העותרת בישראל. עוד מציינת עו"ד תם כי בהתחשב בכך שכבר חלפה למעלה משנה מאז נותק הקשר ומבלי שיהא שינוי בנסיבות, הרי שאין בסיס ל"משאלת לבה" של העותרת בדבר ניסיונות ליישור ההדורים ביניהם (טענה שלמיטב הבנתי אינה רלוונטית כיום).

גם טענתה בדבר נחיצות נוכחותה בהליך המשפטי נדחתה בדין, בעיקר על בסיס הטענה, כי ממילא בהיותה מיוצגת משמש בא כוחה זרועה הארוכה בישראל. צויין בצדק, כי ככל שתידרש נוכחותה בעתיד, הרי שתהא פתוחה בפניה האפשרות לפנות בבקשה מתאימה למשיב.

עוד ציינה עו"ד תם, כי העותרת אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בנוהל הפסקת הליך מדורג (נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראל – 5.2.0017), היות ואין לבני הזוג ילדים, אין היא נכנסת בגדרו של החריג בו הכיר המשיב וכן לא נטען לטעמים הומניטריים. מכל מקום הודגש, כי התערות העותרת בישראל ורצון להשתקע בה (חרף העובדה שבנה הקטין שוהה בחו"ל), אינם מהווים טעם הומניטרי המצדיק מתן מעמד בישראל.

11.בעניין זה יוער, מעבר לצורך, כי לעותרת משפחה במדינת מוצאה, לרבות שני ילדים מנישואים קודמים, כששמרה היא על קשר עימם באמצעות ביקורים מפעם לפעם.

12.החלטה זו של יו"ר ועדת ההשגה הינה מנומקת, מבוססת על מצבור של ראיות מנהליות, תוך ניתוח מכלול הנסיבות עם התייחסות לפסיקה רלוונטית ומסקנתה כי דין ההשגה להידחות סבירה היא ואין מקום להתערב בה. בית-המשפט בוחן את החלטת יו"ר וועדת ההשגה בראי המשפט המנהלי, כאשר בית-משפט זה לא ימיר את שיקול-דעתה של ועדת ההשגה בשיקול-דעתו. הדברים נכונים במיוחד שעה שעסקינן בגוף מקצועי, המרכז את הידע בענייני מתן אשרות שהייה בישראל ואשר הוקם למטרה זו בלבד.

13.ואכן, לעותרת אין זכות קנויה לקבלת מעמד בישראל – לא מכוח הדין ולא מכוח נהלי המשיב – שכן ההליך המדורג בעניינה נפסק עם ניתוק הקשר הזוגי עם בן-זוגה, ניתוק אשר כאמור אינו שנוי במחלוקת (לאחריו פתח יפים בהליך להתרת נישואין).