לוי נ' לוי

החלטה

בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ מרדכי בורשטיין אשר קיבל בחלקה טענת פרעתי שהגיש המשיב והורה להפחית מסכום החוב בהוצל"פ את הסך של 38,360 ₪ נכון לחודש יולי 1993.

בתיק הוצל"פ נשוא החלטה זו הוגש לביצוע פס"ד שניתן בת.א. 1683/87. פסה"ד נתן תוקף להסכמת הצדדים. הסכמת הצדדים כללה חיוב כספי של המשיב כלפי המערער וכן נקבע בה כך:

"ב. עם זאת, מוסכם כי מר עזרא לוי (המשיב ג.א.) ישפה את מר ציון לוי (המערער ג.א.) בכל סכום שמר לוי יצטרך לשלם למר בן שושן בהשתתפות שלו כלפיו בקשר לחיוב שיוטל עליו, אם יוטל, עפ"י פסה"ד או הסכם בקשר לעיסקת ליבי".

תיק ההוצל"פ נשוא החלטה זו נפתח לגביית החלק הכספי של פסה"ד הנ"ל (זה שטרם שולם לפני פתיחת התיק שכן חלק שולם על ידי המשיב) וכן הוסף לו סכום של 38,360 ₪ אשר לטענת המערער נפסק שעליו לשלם למר בן שושן לוי בפס"ד שניתן על ידי כב' השופט צבן (בשבתו בבית משפט זה) בת.א. 12167/98. בפס"ד זה חייב כב' השופט צבן את המערער לשלם לבן שושן (ולחברה נוספת) סכומים שונים בשווה דולרים ובשקלים. סכום זה שווה בשקלים, לטענת המערער, ל- 38,360 ₪ ובפתיחת תיק ההוצל"פ נשוא החלטה זו הוסיף המערער את סכום זה לסכום החיוב, בנוסף לסכום הכספי שנפסק בת.א. 1683/87 (בניכוי מה ששולם עד אותו מועד).

המשיב הגיש בקשה בטענת פרעתי ובה טען כי פסה"ד בת.א. 12167/87 שניתן על ידי כב' השופט צבן לא מתייחס "לעסקת ליבי" אלא לעסקה אחרת בשם "מבצע תשמח ליבי" כן טען המשיב טענות נוספות לגבי תשלומים שבוצעו לטענתו ולא הופחתו מהחוב. טענה נוספת של המשיב היתה שהסכמת הצדדים המפורטת לעיל אין בה משום חיוב אופרטיבי אלא הצהרה בלבד וכדי להפוך אותה לחיוב אופרטיבי יש להגיש תביעה לביהמ"ש המוסמך, לחיוב כספי על פי אותה הצהרה, ולאחר שיתקבל פס"ד, ככל שיתקבל, ניתן יהיה להגיש אותו לביצוע בהוצל"פ.

כב' הרשם בורשטיין קיבל חלק מטענות המשיב. ובין היתר קיבל את הטענה כי פסה"ד בעניין השיפוי שישפה המשיב את המערער בכל סכום שזה יחויב לשלם למר בן שושן בקשר לעסקת ליבי הוא פס"ד הצהרתי בלבד וכדי להפוך אותו לכספי יש להגיש תביעה נוספת לבית המשפט. על קביעה זו הוגש הערעור נשוא תיק זה.

המערער טוען כי המשיב לא טען טענה זו כלל בבקשה בטענת פרעתי והיא הועלתה לראשונה רק בסיכומיו, כלאחר יד, וללא ביסוסה. עוד טוען המערער כי גם לגופו של עניין אין מדובר בפס"ד הצהרתי אלא בחיוב אופרטיבי מוגדר שניתן לבצעו בלשכת ההוצאה לפועל ללא צורך בהגשת תביעה כספית נפרדת.

הבקשה הועברה לתגובת המשיב אשר בחלקה הגדול התייחסה לפגמים פרוצדורליים לכאורה הן בתגובה לבקשה בטענת פרעתי והן בערעור זה. הפגמים הם אי הגשת תצהיר על ידי המערער דבר שיש בו להביא לקביעת עובדות כפי שנטענו על ידי המשיב בתצהיר. לגופו של עניין טען המשיב כי פסה"ד של כב' השופט צבן לא מתייחס לעסקת ליבי אלא לעסקת "מבצע תשמח ליבי" וכן טען כי אכן מדובר בפס"ד הצהרתי ולכן צדק כב' הרשם בקובעו שלא ניתן לבצע את פסה"ד בעניין זה ללא הגשת תביעה נוספת.

בחנתי את טענות הצדדים ובאתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור ואלה נימוקי:

לענין הפרוצדוראלי, אמנם על פי הוראות החוק והתקנות מי שמגיש ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ צריך להגיש תצהיר ואולם התצהיר נדרש להוכחת עובדות בלבד. ככל שאין טענה עובדתית עליה מבקשים לערער אלא טענה משפטית בלבד אין צורך ואין טעם בהגשת תצהיר. בנדון דנן השאלה שהועמדה על ידי המערער היתה אחת בלבד והיא האם סעיף ב' להסכמת הצדדים (שצוטט לעיל) אשר קיבלה תוקף של פס"ד, מהווה הצהרה בלבד או חיוב אופרטיבי שניתן לבצעו בהוצאה לפועל. בענין זה שהוא שאלה משפטית גרידא אין טעם במתן תצהיר ואין באי נתינתו כדי להביא לפסילת הערעור או דחייתו.

לענין הטענה של המערער לפיה המשיב לא העלה את הטענה שמדובר בפסק דין הצהרתי בלבד, בבקשה בטענת פרעתי אלא רק בסיכומים. לטענה זו לא הובא ביסוס בכתבי הטענות שהוגשו בפני. לא צורפה הבקשה בטענת פרעתי והתגובה לה וכן לא צורפו הפרוטוקולים של הדיונים בהוצל"פ. לפיכך, לא אוכל להתייחס לטענה זו, והנחתי היא שכב' הרשם נתן את החלטתו לאחר שאיפשר לצדדים להשמיע את טענותיהם בענין זה.

לענין טענת המשיב לפיה פסק דינו של כב' השופט צבן לא מתייחס לעסקה ליבי אלא לעסקת "מבצע תשמח ליבי" מקובלת עלי קביעתו של כב' הרשם בענין זה לפיה מקריאה של פסה"ד ומתוך ההקשרים הכולל בין היתר את העובדה שהמשיב היה אף הוא שותף בעסקה לפרק זמן קצר, והתקופה שאליה מתייחס פסה"ד 9/87 עד 5/88, די בהם כדי לקבוע כי החיוב בפס"ד זה הוא זה שאליו מכוון סעיף ב' להסכמת הצדדים שצוטט לעיל.

כאמור, רשם ההוצל"פ קבע כי סעיף ב' הנ"ל מהווה הצהרה בלבד. בענין זה אני מקבל את הערעור. סעיף ב' קובע במפורש כי המשיב "ישפה" את המערער בכל סכום שזה יחויב לשלם למר בן שושן בקשר לעסקת ליבי. אין בעובדה שלא נכתב סכום חיוב, שלא היה ידוע באותו מועד שכן פסה"ד של כב' השופט צבן ניתן ביום 17.5.93 בעוד הסכמת הצדדים היתה ביום 31.1.97, כדי לקבוע שמדובר בהצהרה בלבד.

רשם ההוצל"פ רשאי לבצע פס"ד של בית משפט אף אם פסה"ד לא נקב בסכום מסוים אם פסה"ד קבע את הכללים לקביעת הסכום ואם בידיו של רשם ההוצל"פ כל הנתונים המאפשרים לו לקבוע מהו הסכום המגיע ומהו מועד תשלומו. בנדון דנן סעיף ב' הנ"ל הוא ברור וחד משמעי. הסעיף קובע כי המשיב ישלם למערער כל סכום שהמערער ישלם לבן שושן בעקבות פסה"ד – או הסכם – שיינתנו בקשר לעסקת ליבי. לפיכך משקבע רשם ההוצל"פ כי הסכום שפסק כב' השופט צבן קשור לעסקת ליבי ומאחר ופסה"ד של כב' השופט צבן קובע סכומים של חיוב ברורים ומוגדרים, ניתן היה לבצע את פסה"ד בלשכת ההוצל"פ וניתן היה לצרף את הסכומים הנובעים מפסה"ד של כב' השופט צבן לחוב בתיק זה ולא היה צריך לשלוח את המערער לפתוח תביעה נוספת לחיוב כספי. ראה לענין זה בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה שביעית) (2009) עמוד 209 וראה גם עא(חי') 4911/07 שם פסה"ד של ביהמ"ש שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל קבע כך :

"אין מחלוקת שהנתבעים חייבים כלפי התובע לשלם מס שבח עפ"י ההסכם ביניהם. מאחר והענין בהליכי ערעור אינני יכו לפסוק סכום קצוב. אך הנני מצהיר שהנתבעים מחויבים לשלם מס שבח תוך 30 יום מיום החלטתה של ועדת מס שבח..."

(ההדגשה שלי ג.א.)

אף על פי שביהמ"ש כתב שם במפורש את החיוב בלשון של הצהרה נקבע כי מדובר בפסק דין אופרטיבי וכך קובע ביהמ"ש שם:

"למרות שבית המשפט לא נקב בפסק הדין בסכום מסויים, המדובר בהוראה אופרטיבית. אינני רואה כל מניעה כי בית משפט יקבע בפסק דין, שהנתבע יהא חייב לשפות את התובע בסכום שיפסק בתיק אחר, אם ייפסק"

(פסה"ד פורסם במאגרים).