לוברבום ואח' נ' ברוכים ואח'

החלטה

בהמשך לפסק הדין שניתן ביום 5/7/2010 ולאחר שהצדדים השלימו את טענותיהם, לעניין ההוצאות, הגיע המועד להשלים את הדיון בתובענה ולפסוק בעניין זה, כדלקמן:

יאמר מיד, כי בחינת טענות הצדדים, מעלה, כי הנתבעים, הם שזכאים לפסיקת הוצאות לטובתם, לאחר שנדרשו להתגונן כנגד התביעה, שהגישו נגדם התובעים ואשר רובה ככולה, נדחתה. יחד עם זאת, בשים לב למתן פסק הדין שניתן בפשרה ועל יסוד המלצת בית המשפט, אינני סבור כי יש מקום לפסיקת הוצאות משמעותיות,כפי שהתבקש על ידם.

תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כי בקביעת שיעור ההוצאות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין, ביחס לשווי הסעד שנפסק בתום הדיון. כמו כן, יהיה רשאי להתחשב גם בדרך שגם ניהלו בעלי הדין, את הדיון. רשימת השיקולים והגורמים, שיש להביא בחשבון, אינה רשימה סגורה ובין היתר, יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, היקף העבודה שהושקעה ועוד (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" - פורסם בנבו- 16/6/05, ת.א. (י-ם) 9408/07 מרדכי מארק פיקר נ' עזבון המנוח שמעון גוטליב ז"ל – פורסם בנבו – 1/2/09).

בין יתר השיקולים, לעניין חיוב בעל דין בהוצאות, יש לבחון, האם היה צידוק בהגשת התובענה ומהו השלב בו חזר בו בעל הדין מההליך (בג"צ 842/93 שייך סלימאן אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון פ"ד מח(4), 217, 219-220), הגם שנקבע, כי לא בכל מקום, בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות, שכן, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה, מדוע חזר בו יוזם ההליך, מההליך שהגיש (בג"צ 738/99 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מינהל מקרקעי ישראל – פורסם בנבו – 9/7/08).

בענייננו, לאחר שבחנתי את השיקולים הרלוונטיים, בנסיבות העניין, הנני סבור כאמור, כי יש לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים ואולם, יש להעמידן, בשים לב לשלב בו הסתיים הדיון ונסיבות סיומו, על פי המלצת בית המשפט, על הצד הנמוך ובשיעור של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

ניתנה היום, י"א אב תש"ע, 22 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: