כריכת תביעות משמורת ומזונות במסגרת תביעה להכרזת מורדת

המשנה לנשיא מ' בן-פורת : המערערת )זויה ברמן( הגישה לבית המשפט המחוזי, ירושלים,
תביעה להחזקת הילדים, שנולדו לה מנישואיה למשיב, וכן לתשלום מזונותיהם על-ידיו.
המשיב העלה טענת חוסר סמכות, בהסתמכו על תביעות, שהגיש הוא לבית הדין הרבני שלושה
ימים קודם להגשת תביעת האישה, בהן : )א( להחזקת הילדים )תיק מב/2688( , )ב( תביעה
להכריז על אשתו כמורדת, בה נתבקש בית הדין

טענת, חוסר הסמכות התקבלה, והנשיא המלומד )השופט י' וייס(, בהשתמשו בסמכות הכלולה
בסעיף 37 לחוק בתי המשפט, תשי"ז1957-, הורה על העברת הדיון לבית הדין הרנני, שנתפס,
לדעתו, לסמכות, הואיל ותביעת מורדת היא מענייני נישואין במובן סעיף 1 לחוק שיפוט
בתי דין רבניים )נישואין וגירושין(, תשי"ג1953- )להלן - חוק בתי דין רבניים( ואילו
התביעה להחזקת הילדים היא בגדר טפל ההולך אחרי העיקר.

אשר לתביעת מזונות הילדים, סבר בית המשפט קמא, כי אם תתברר התביעה להחזקת הילדים
בבית הדין הרבני והוא יחליט להיעתר לה, ממילא יקיץ הקץ על התביעה למזונות, שהוגשה
בבית המשפט המחוזי, משום שהילדים, שגם היום נמצאים אצל האב, יישארו אצלו. כמו כן
סבר, כי תביעת המזונות הינה טפלה לתביעה להחזיק בילדים. על החלטתו זו סב הערעור
לפנינו.

2. אין ספק, שתביעת מורדת אכן עניין שבנישואין היא, ועל-כן מוקנית הסמכות לדון
בכגון דא. מכוח סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים, לבית הדין הרבני. לעומת זאת, תביעה
להחזקת ילדים -- עם היותה תביעה בענייני המעמד האישי ואף עניין הכרוך מעצם טיבו