כעכוש נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 10.10.13, שקבעה כי המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר.

2.המערער טוען כי יש בליקוייו הגופניים כדי להצדיק קביעת דרגת אי כושר בשיעור גבוה יותר, כי החלטת הוועדה אינה מנומקת כנדרש וכי העבודות לגביהם קבעה כי הוא מסוגל לבצען אינן מתאימות בהתחשב בבהשכלתו, גילו והחדר יכולתו לחזור לעבודתו הקודמת בענף הבניין או בכל עבודה פיזית.

3. מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, שהתייחסה לנכות הרפואית הכוללת ולכל אחד מהליקויים מהם סובל המערער, וכי מסקנתה בדבר אפשרות ביצוע עבודה ביום עבודה מלא תואמת את הנתונים שעמדו בפניה.

4.עיון בפרוטוקול מעלה כי הוועדה התכנסה ביום 10.10.13, הקשיבה ורשמה את תלונות המערער בפניה. המערער התלונן כי עבד בבניין כ- 20 שנה ועד שנת 2005 עת הפסיק לעבוד בשל מצב בריאותו, כי הוא סובל מסכרת, נימולים בידיים וברגליים ומלחץ דם גבוה ודום נשימה בשינה, סובל מקושי בהליכה ומכאבי גב ועבר לאחרונה ניתוח קטרקט בעיניו.

עוד עולה מהפרוטוקול כי הונחו בפני הוועדה מסמכי תיק הנכות והמידע הסוציאלי.

הועדה ציינה את הליקויים הגופניים מהם סובל המערער (עודף משקל, סכרת עם סיבוכים, דום נשימה בשינה, מצב לאחר אצבע הדק ימין ושמאל, יתר לחץ דם, וכאבי גב תחתון. עוד ציינה כי על-פי חוות-דעת הרופא המוסמך המערער מסוגל לעבודה מלאה ואין השפעה משמעותית של הליקויים על יכולת העבודה, וכי על-פי חוות דעת מחלקת השיקום המערער בעל השכלה בסיסית ועבד עד שנת 2005 בבניין, וכי הוצע לו הליך שיקום ותעסוקה אך דחה זאת בשל מצב הבריאותי.

הוועדה סיכמה כי "לדעת הוועדה התובע מסוגל לעבוד יום עבודה מלא בעבודות קלות, לא פיזיות, סביבת העבודה אמורה לאפשר לתובע ארוחות סדירות וקיום הזרקות. עבודות המתאימות לתובע הן: עבודות חרושתיות בתחום הרכבה ואריזה. לאור האמור התובע הינו בעל כושר עבודה והשתכרות וערעורו נדחה".

5.על-פי הוראות סעיף 213 לחוק הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

בנסיבות המקרה כאן לא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה. עיון בפרוטוקול העלה, כאמור, כי הוועדה התייחסה לפגימות השונות, העריכה את מידת השפעתן על כושרו של המערער להשתכר, ולא נמצאה אי התאמה כלשהיא בין ממצאי הועדה למסקנות אליהן הגיענ, והמסקנות אף תואמות את המלצת הרופא המוסמך ופקיד השיקום. לפיכך אין לומר כי קיימת שאלה של חוק המצדיקה את התערבות בית הדין.

לא מצאתי כי העבודות אותן הציעה הוועדה אינן תואמות את הנתונים שבפניה בכל אמור לגילו, להשכלתו ולנסיונו המקצועי של המערער שכן מדובר בעבודות כפיים שאינן דורשות השכלה מחד, ומאידך אינן כרוכות במאמץ פיזי שהמערער אינו מסוגל לו על-פי ליקוייו ואף אינן מצריכות הכשרה מקצועית מיוחדת.

6.בהעדר פגם משפטי – הערעור נדחה בזאת.

7.אין צו להוצאות.

8.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ד, (04 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: