יצחק-לוי ואח' נ' כהן ואח'

פסק דין

לפניי תובענה שהוגשה בסדר דין מהיר לתשלום דמי תיווך בגין עסקת מכר מקרקעין. התובעים הם מתווכי נדל"ן המפעילים סוכנות לתיווך נדל"ן בזיכיון מחברת רי/מקס, בשם המסחרי "רי/מקס יהלום".

הנתבעים פנו לתובעים, באמצעות התובע 1, והתקשרו עמם ביום 25.11.2010 בהסכם על גבי טופס "הזמנת שירותי תיווך לקנייה ו/או השכרת נכס מקרקעין" (נספח ב' לכתב התביעה בסדר דין מהיר, להלן: "טופס ההזמנה"). אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע 1 חתם על טופס ההזמנה, אולם הנתבעים טענו כי הנתבעת 2 לא חתמה על הטופס, וחתימתה זויפה בידי התובעים או מי מהם.

מחלוקת נוספת בין הצדדים ניטשה בשאלת זהות הנכס שאליו מתייחס טופס ההזמנה, באשר על גבי הטופס נכתב כי כתובת הנכס שהוצג באותו מועד היא רחוב ההגנה 90 קומה ג' בתל-אביב, ואילו לטענת התובעים – מתייחס הטופס, לאמיתו של דבר, לנכס ברחוב ההגנה 85, והרישום השגוי של מספר הבית נובע מטעות סופר של התובע 1, אשר מילא את הטופס בכתב ידו.

לטענת התובעים, לאחר שהוצגה לנתבעים הדירה ברחוב ההגנה 85 (להלן: "הנכס"), התנהל בין הנתבעים ובין בעלי הנכס משא ומתן, אשר הגיע לכדי מפגש חתימה על חוזה לפני עו"ד צפורה הרצליך, אולם במעמד החתימה התפוצץ המשא ומתן, ולא הבשיל לכדי חתימה. עוד טענו התובעים, כי זמן מה לאחר מעמד החתימה המיועד, נודע להם כי הנתבעים שכרו את הנכס מאת בעלי הנכס, ועל כן זימנו את בעלי הנכס ואת הנתבעים על מנת לגבות מהם את דמי התיווך – ואכן, לטענתם, הן בעלי הנכס והן הנתבעים שילמו דמי תיווך בגין עסקת השכירות (נספח ג' לכתב התביעה וכן מוצג ת/2), אשר לפי מדיניות התובעים, ניתנת לקיזוז מדמי התיווך בגין עסקת המכירה, אם זו תשתכלל בסופו של דבר.

עוד טוענים התובעים, כי בשלב מאוחר יותר גילו כי הנתבעים רכשו בסופו של דבר את הנכס, ועל כן שבו ופנו הן אל בעלי הנכס והן אל הנתבעים בדרישה כי ישלמו את הפרש דמי התיווך, בין דמי התיווך בגין השכירות ובין דמי התיווך בגין עסקת המכר, ובעוד שבעלי הנכס, המוכרים, שילמו בסופו של דבר את דמי התיווך (אם גם לאחר התמקחות), הנתבעים סירבו לשלם, ועומדים בסירובם.

הנתבעים טוענים, כי הנכס שהוצג להם, ובקשר אליו חתמו על טופס ההזמנה אכן היה הנכס ברחוב ההגנה 90. הם הצביעו על העובדה (שאינה שנויה במחלוקת), כי הם בעליה של דירה אחרת בבניין ברחוב ההגנה 85, אשר לטענתם אף התגוררו בה, ועל כן טענו כי נודע להם על דבר מכירת הדירה מאחת מבעלות הנכס (גב' אילנה נומה), ולא היה להם כל צורך בשירותי תיווך לשם רכישת הנכס נושא הליך זה.

עוד ציינו הנתבעים, כי הנתבע 1 הוא בעל לקוי שמיעה במידה ניכרת, כמעט עד כדי חירשות מוחלטת, וכי ראייתו לקויה ביותר, והנתבעת 2 אינה קוראת או כותבת עברית. הנתבעים ציינו גם את גילם המתקדם, אולם לא העלו טענה לבטלות ההסכם הנובעת מכך.

לטענת הנתבעים, התשלום בסך 3,500 ₪ שאותו מייחסים התובעים לדמי תיווך בגין עסקת שכירת הנכס היה, לאמיתו של דבר, תשלום בגין מאמץ שנתנו לתובעים, לאור הפצרותיהם של אלה, ועל מנת להביא לסילוק כל טענות התובעים בדבר חוב.

עוד התכחשו הנתבעים לחבותה של הנתבעת 2, בטענה שהיא לא חתמה מעולם על טופס ההזמנה.

המחלוקת בין הצדדים מתמצה, לאמיתו של דבר, בשתי שאלות ממוקדות בלבד:

א. האם חתמה הנתבעת על טופס ההזמנה אם לאו – לשאלה זו חשיבות ביחס למעמדה כנתבעת בהליך זה;

ב.האם הנכס שהוצג לנתבעים (או לנתבע 1) היה הנכס ברחוב ההגנה 90, ככתוב בטופס ההזמנה, או הנכס ברחוב ההגנה 85, כנטען בכתב התביעה.

להלן אדון בשאלות אלה.

האם חתמה הנתבעת 2 על טופס ההזמנה?

הנתבעים שניהם הכחישו את טענת התובעים, כאילו חתמה גם הנתבעת 2 על טופס ההזמנה. לטענת הנתבעים, הנתבע 1 הוא היחיד שחתם על הטופס, וגם הגורם שביצע את עסקת המכר.

עם זאת, המצהיר מטעם התובעים, טל יצחק-לוי, העיד כי הנתבעת 2 חתמה על טופס ההזמנה לפניו (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 24), וכי הסביר לנתבעים בדיוק את מהות הטופס שעליו חתמו ואת התחייבויותיהם על פיו (עמ' 8, ש' 26 – 27). עדותו של יצחק-לוי הייתה מהימנה בעיניי, משהעיד באופן קוהרנטי, ללא התלהמות וללא הגזמות.

חיזוק לגרסתו זו של מר יצחק-לוי אני מוצא בעדותה של הנתבעת 2 עצמה, שהעידה כי הצטרפה לנתבע 1 לחיפושי הדירה, וכלשונה: "הלכנו ביחד לחפש דירות" (עמ' 12, ש' 17). מאחר שהנתבעת 2 מודה כי התלוותה לבעלה לביקורים בדירות, ולאור הפרקטיקה המקובלת של מתווכים, להחתים את לקוחותיהם על טופסי ההזמנה במועד הביקור בנכס, טרם הכניסה אליו (וראו לעניין זה גם עדותו של יצחק-לוי, עמ' 8, ש' 29 – 30).

מכאן שאני קובע, כי הנתבעת 2 חתמה על טופס ההזמנה, והיא צד להסכם התיווך.

אף כי לא הועלתה טענה מפורשת בדבר אי-הבנה מצד הנתבעת 1 על מה חתמה, ולמעשה – משטענה הנתבעת 1 כי לא חתמה על הטופס, לא הייתה רשאית כלל לטעון טענה עובדתית חלופית בדבר אי-הבנת הנחתם, יש להזכיר כאן בקצרה את ההלכה הקובעת, כי אדם שחתם על מסמך, מושתק מלטעון כי לא הבין על מה חתם, והדברים ידועים, ועל כן – בכל מקרה – הנתבעת 2 היא בעלת דין מתאימה בהליך זה.