יעקב נ' חברת יקבי הכורמים (תשל"ח) בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורין בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, הפרשות תגמולים לפנסיה, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין עגמת נפש ופיצוי כספי בגין שלילת זכאות לדמי אבטלה.

2.ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה אשר אינן שנויות במחלוקת:

א.הנתבעת 1, (להלן: "הנתבעת") הנה חברה שעיסוקה ייצור יינות ומשקאות חריפים.

ב.הנתבעת נוסדה ביום 25/7/1978 על ידי הנתבע 2 ואחיו, אלישע שור.

ג.טרם יסודה של הנתבעת כחברה בע"מ היו הנתבע 2 ואחיו, אלישע שור וברוך צבי ז"ל, שותפים ביקב "אשכול מוצא" וביקב "הכורמים", (להלן: "השותפות" ו/או"יקב אשכול" ו/או "הכורמים עסק").

ד.בשנת 1984 החליטו הנתבע 2 ואחיו להפריד את ניהול עסקיהם. ביום 5/12/84 אלישע שור הפך להיות הבעלים היחיד של יקב אשכול והנתבע 2 הפך להיות הבעלים היחידים של הנתבעת.

ה.הנתבעים 2 ו – 3 הנם בני זוג וכיום שניהם הבעלים של הנתבעת.

ו.אין חולק, כי התובע עבד אצל הנתבעת משנת 1989 ועד לחודש יוני 2005.

ז.מחודש מאי 86 ועד לחודש דצמבר 87 עבד התובע בחברת סחר ירושלים בע"מ.

ח.ביום 21/6/05 הוצא לתובע מכתב המודיע לכאורה על התפטרותו מהעבודה, (נספח א' לתצהיר תובע).

ט.התובע השיב למכתב זה ביום 4/7/05 בו ציין כי לא התפטר מעבודתו אלא פוטר ותבע תשלום מלוא זכויותיו, (נספח ג' לתצהיר תובע).

י.הנתבעת הפרישה כספים עבור התובע בתכנית פיצויים, פוליסת חסכון מנהלים ותכנית ביטוח חיים בחברת הביטוח מנורה.

3.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית והעיד בפני. מטעמו של התובע הוגש תצהירו של מר אברהם נחליאלי, יועץ מס.

מטעם הנתבעת הגישו תצהירים והעידו, מר יחיאל שור ונחמה שור (הנתבעים 2-3) מר אלי שור, בנם של הנתבעים העובד בנתבעת ומר מוטי מלר, סוכן ביטוח בחברת מנורה.

בתום הליך ההוכחות העיד כעד הזמה, מר שמעון מזרחי.

במהלך העדויות הוגשו המוצגים הבאים: פניית ב"כ הנתבעים למל"ל, סומן נ/1, מסמכים הקשורים למועד הקמת הנתבעת, תלוש שכר משה רוט, סומן ת/1, פירוט פוליסות ביטוח במנורה, סומן ת/2, דיווח מעסיקים למל"ל, סומן ת/3, תצהיר עד הזמה שמעון מזרחי, סומן ת/4.

4.תקופת עבודתו של התובע

התובע טען, כי עבד אצל הנתבעת החל משנת 1977 ועד לשנת 2005 למעט תקופה של 20 חודשים בין 5/86 ל – 12/87. לדבריו, הועסק על ידי הנתבעת ובכפיפות לנתבע 2 כאשר הגדרתו כעובד השותפות/ הנתבעת נעשתה על פי שיקולי הנתבעת והשותפים ללא ידיעתו וכי הוא עצמו לא הבין מאום בענייני זהות מעבידיו.

לטענתו, לא הייתה כל הפרדה אמיתית בין השותפות לבין הנתבעת, השותפות והנתבעת חד הם.