אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יעקב אשל ת.ע.ש. פיתוח בע"מ נ' אזולאי

יעקב אשל ת.ע.ש. פיתוח בע"מ נ' אזולאי

תאריך פרסום : 29/11/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
53591-05-16
07/11/2017
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
תובעת:
יעקב אשל ת.ע.ש. פיתוח בע"מ
עו"ד סיני
נתבע:
ירון אזולאי
עו"ד זנדבנק
פסק דין
 

 

תובענה כספית ע"ס 200,000 ש"ח בקשר עם רכישת כלי רכב משומש.

 

רקע עובדתי

 

התובעת הינה חברה בע"מ, מקום מושבה בירושלים, ומי שרכשה מאת הנתבע, העוסק במסחר בכלי רכב משומשים, מכונית מסוג סיאט לאון, מ.ר. 6465653.

 

הנתבע, אזרח ישראלי, בעל רישיון לסחר בכלי רכב משומשים, מפעיל עסק בשם "טרייד קאר" בעיר חיפה.

 

ביום 25.2.2016 התקשרו הצדדים בהסכם, התובעת באמצעות מנהלה, יעקב אשל (אשר ביקש לרכוש את המכונית לצורך שימושו של בנו, שי), לרכישת המכונית בתמורה כספית בסך 85,000 ש"ח. לטענת התובעת, המכונית נרכשה ללא בדיקה על ידי בעל מקצוע או מוסך מורשה, אלא על בסיס הצהרות והבטחות הנתבע, כי מדובר בכלי רכב ללא פגיעה או פגימה משמעותית כלשהיא, וכי מדובר בכלי רכב "נקי" ובמצב טוב.

 

להסכם המכר אשר נערך, צורף טופס גילוי נאות בהתאם להוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח 2008, כאשר בפרק "פגיעות שנגרמו לרכב עד למועד מסירת טופס זה (למיטב ידיעת העוסק)", נרשם בכתב יד "ידוע לקונה שהיה לרכב פגיעה מלפנים".

 

כשבוע לאחר רכישת כלי הרכב, פנה בנו של בעלי התובעת למוסך המורשה (מדובר בכלי רכב שהיה בעת הרכישה, בשימוש של כשנתיים, כאשר לכלי הרכב אמורה להיות אחריות לשלוש שנים), על מנת לברר את שגרת הטיפולים הנדרשת למכונית אשר נרכשה זה עתה, והתברר לו כי המכונית עברה תאונה קשה, הוכרזה כ"אובדן להלכה", הוחלפו המנוע והמצבר המקוריים, ולאחר התאונה ולאור שיקום המכונית לאחר התאונה, פגה אחריות היבואן בנוגע למכונית.

 

התובעת, מנהלה ובנו פנו לנתבע בבקשה לבטל את העסקה לאור גילוי המידע החדש, אולם פניהם הושבו ריקם.

 

טענות הצדדים

 

התובעת טוענת כי לו הייתה מקבלת את כל המידע, המלא והרלוונטי הנדרש בהתקשרות שכזאת, לא הייתה רוכשת את המכונית, שהינה למעשה מכונית משוקמת לאחר תאונה קשה, נטולת אחריות יבואן, עת שביקשה לרכוש מכונית חדשה יחסית, עם שימוש לא ניכר בעברה.

 

התובעת טוענת כי התנהגות הנתבע מהווה הפרה של החובה המוטלת עליו, מכח חוק רכישת רכב משומש; עוד טוענת התובעת כי מכלול נסיבות התנהגות הנתבע (ובכלל זאת, הכחשה ראשונית של היות המכונית מעורבת בתאונה הגם שהיה מודע להחלפת המנוע, ביטול התקשרות קודמת עם לקוח אחר, בנוגע לאותו כלי רכב, באותן נסיבות של גילוי התאונה) מעידה על כוונת המרמה והזדון שבמסירת מידע כוזב, שגוי ומטעה.

 

בהתאם טוענת התובעת כי על הנתבע לפצותה בגובה מלוא עלות כלי הרכב (כפוף להשבתו) במסגרת ביטולה של ההתקשרות, שיפוי בגין הוצאות אשר הוצאו במסגרת תיקון כלי הרכב (כ- 13,500 ש"ח) וכן כי ייפסק לזכותה פיצוי בשל נזק שאינו ממוני (השחתת ימי עבודה, טרחה ובזבוז זמן), וכן פיצוי ללא הוכחת נזק בסך כ- 118,000 ש"ח לאור הוראות סעיף 5 לחוק מכירת רכב משומש הנזכר לעיל (פי שבעה מהסכום הנזכר בס' 61(א) לחוק העונשין).

 

הנתבע טען כי התובעת ביצעה בדיקה עצמית כפי שנרשם בהסכם שבין הצדדים, וככל שביצעה בדיקה עצמה נטלה על עצמה האחריות למצב כלי הרכב בעת הרכישה, וכן טען כי התובעת לא הוטעתה על ידו, וכי גילה לתובעת את כל הידוע לו על המכונית, לרבות קיומה של תאונה בחלק הקדמי של המכונית, לרבות על החלפת המנוע.

 

עוד הוסיף הנתבע כי המכונית נמכרה במחיר של 85,000 ש"ח, כאשר מחיר המחירון שלה עמד על סך גבוה יותר, ולכן ההפחתה במחיר שיקפה את המו"מ ואת ההפחתה בשל הפגיעה הקיימת.

 

 

דיון והכרעה

לפי ס' 4 (ב)(4) לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח 2008, על עוסק במכירת כלי רכב לגלות בעת ההתקשרות "פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי".

 

במסגרת הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט, העיד מר מיכאל ארזי, אשר רכש מהנתבע את אותה המכונית, זמן קצר לפני שנמכרה לתובעת. מר ארזי העיד (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 14 ואילך)

 

"כשקניתי את הרכב הוא לא אמר לי שהוחלף מנוע ואני שילמתי מחיר מלא לרכב. אחרי שלושה ימים נסעתי לעשות שירות ראשוני וגילו שהוחלף מנוע ושעליי לגשת לחברה לקבל היסטוריה על הרכב. קיבלתי את ההיסטוריה ורשום שהרכב עבר תאונה והוחלף מנוע והרכב עבר למאגר, מה שלא ידעתי והוא לא גילה לי בזמן הקניה. פניתי לירון ואמרתי לו מה שגיליתי והוא התנער מאחריות. הוא גירש אותי מהמגרש ואמר שאני מבריח את הלקוחות. פניתי לעורך דין והגענו אליו ביחד, ביקשתי שהוא יחזיר לי את הכסף והוא לא הסכים. זה הגיע למשא ומתן והוא אמר שהוא ישלם לי 12,000 ₪ כפיצוי ואני אשאר עם הרכב. כמובן לא הסכמתי ולא רציתי את הרכב. זה לא מה שהוא אמר לי. הוא היה חייב להגיד לי את זה. לא הייתי קונה את הרכב."

 

משמע, אין ספק ואין חולק כי הנתבע ידע, לפני שנמכרה המכונית לתובעת, כי המכונית עברה (1) תאונה משמעותית (2) הועברה למאגר לאחר "אובדן להלכה" (3) הוחלפו חלקים מהותיים ובהם מנוע, בעקבות התאונה; והרי, איך לא היה מודע אם בדיוק בשל נסיבות אלו הושבה לידיו המכונית? גם אם יכול היה לטעון כי לא היה מודע למהות הפגיעה במכונית, לפני המכירה למר ארזי, בוודאות ידע והיה מודע לכך בעת שנמכרה המכונית לתובעת.

 

האם עמד הנתבע בחובת הגילוי לפי הוראות סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש? הנתבע טען כי בהסכם נכתב " ידוע לקונה שהיה לרכב פגיעה מלפנים", ובכך יצא ידי חובתו, ואולם לדעתי, הנתבע לא קיים את חובת הגילוי המוטלת עליו, ואף רחוק מכך. הרישום, כפי שבוצע, לגישתי מהווה חלק מההטעיה המכוונת וההסתרה המכוונת אשר בוצעה על ידי הנתבע, כטלאי המיועד לכסות את התרמית אשר בוצעה בפועל.

 

האמירה "פגיעה מלפנים", להבדיל מ"הרכב עבר תאונה חזיתית, בעקבות הוכרז כ"אובדן להלכה", הוחלף המנוע ותקופת האחריות פגה בשל התיקון המהותי" (אשר כך היה צורך להיכתב, לגישתי, כגילוי נאות), כמוה כהצגת סופת הוריקן בתיאור של גשם מקומי.

 

הצגת הדברים באופן בו הם הוצגו, על אחת כמה וכמה כאשר הנתבע יודע ומודע לתיקון המהותי ולשוני המשמעותי והמהותי שיש למכונית אשר עברה "אובדן להלכה" (כהשפעה על כדאיות הקניה והסחירות), מהווה הפרה של החובה המוטלת על התובע, הפרה במסגרת השלב הטרום חוזי, שכמוה כהטעיה המצדיקה ביטולו של הסכם.

 

במסגרת תא"מ 1980-10-10 ערן גינון בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ (ניתן ביום 15.9.2011) נדרשה כב' הש' תמר נאות פרי לשאלת היקף חובת הגילוי, וציינה

 

"אני סבורה שמידע חשוב באשר להיסטוריה של הרכב יש צורך להציג לקונה לפני החתימה, בלי קשר לבדיקת הרכב... באשר ל"היסטוריה" עצמה – שוכנעתי שהוסתר מידע לגבי טיפול נרחב ומקיף שבוצע במנוע. אין בכוונתי להכריע במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לגבי השאלה אם המדובר בטיפול שמכונה "אוברול" או לא. החשוב הוא שמהחשבונית ניתן ללמוד על כך שבוצע טיפול בראש המנוע, בעלות משמעותית, ואין צורך להכריע באשר לכינוי המדויק של אותו טיפול. מידע לגבי טיפול שכזה צריך היה לתת בידי התובעת לפני רכישת המשאית. במיוחד יש להפנות לכך שהמידע והמסמכים לגבי ה"היסטוריה" בכלל, והטיפול במנוע בפרט, היו בידי הנתבעת... משמע, שהמדובר במידע שהיה בידי הנתבעת לפני המכירה ולמצער, יכול היה להיות בידיה... אני מוצאת שבאי העברת המידע לידי התובעת, הפרה הנתבעת את חובת הגילוי הראויה, הדבר מהווה הפרה של חובת תום הלב החוזית הכללית, כמו גם הפרת החובה המצויה בסעיף 4(ב)(4) לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשנ"ח-2008, ואפנה בהקשר זה למקרה דומה שנדון בת"א (שלום קריות) 4051/05 מ.י. מאכלי מזון נ' השכרת רכב שלמה, מאגר נבו (2009), אשר אף שם הגיע בהמ"ש למסקנה כי אי גילוי מידע לגבי "אוברול" למנוע עובר לרכישה מהווה הפרה חוזית... משמע, מסקנתי עד כה היא שהנתבעת אכן הפרה את חובת הגילוי הנאות"

 

ואם אי גילוי על טיפול מהותי במנוע טרם המכירה, מהווה מידע שחובה למסור אותו בטרם המכירה, על אחת כמה וכמה נכונים הם הדברים לגבי מכונית אשר ניזוקה והוכרזה "אובדן להלכה", פגה תקופת האחריות לגביה והוחלף המנוע.

 

בהקשר זה נקבע (ת.א 2248/08 מאיר פליישר נ' אוטו בילו סנטר בעמ ואח' ( ניתן ביום 11.9.2011 ) –

 

"על גורם "מקצועי", שדרך עיסוקו הקבועה היא בתחום המסחר ברכב משומש ... חלה אחריות מוגברת ביחס להצגה נכונה של פרטי הרכב לקונה. השוו ת"ק (באר-שבע) 2995/05 דודיאן נ' טרפיקליס בע"מ (ניתן ביום 25.4.2006, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]); ת"א (ת"א) 32264/07 יהב נ' כץ (ניתן ביום 25.5.08, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]); תא"מ (חיפה) 9100-07‏ בן סעיד נ' חזנוב (ניתן ביום 3.2.2009, פורסם במאגרים). קביעה זו נכונה בעיניי, גם במקרים כגון דא, כאשר סוחר הרכב משמש לכאורה כ"צינור" בלבד, קרי כגורם הקונה רכב מאדם אחד ומוכר אותו כמות שהוא (as-is) לאדם אחר. אכן, לדעתי, העובדה כי סוחר הרכב משמש לעתים כ"צינור" בלבד אינה מאפשרת לו לרחוץ בניקיון כפיו ולגלגל את האחריות באופן מלא אל האדם שממנו קנה את הרכב. אני סבורה אפוא כי פער התיווך שסוחר הרכב משלשל לכיסו - כמו גם ההסתמכות של צרכנים לא מועטים על סוחרי רכב מקצועיים כגורם המפחית לכאורה את הסיכון הקיים ברכישת רכב משומש - נושאים בחובם חובות ולא רק זכויות."

 

הנתבע אישר בעדותו, כי למרות שידע פרטים מהותיים אלה, לא מסר אותם למנהל התובעת: (פרוטוקול הדיון, החל מעמ' 11 שורה 27 ואילך)

 

"ש.בית המשפט: השאלה של ב"כ התובעת, מגיע אדון ארזי, לא רוצה את המכונית בעקבות אובדן להלכה והחלפת מנוע, שבוע אחרי מגיע קונה חדש, אתה יודע שהנתון הזה היה עילה לביטול, איך את אותו נתון לא מוסרים לאדון אשל?

ת.ממש לא נכון, הוא לא אמר שהוא לא רוצה את המכונית בגלל שהוחלף מנוע אלא בגלל שאין אחריות.

ש.את העובדה שהוחלף מנוע ואין אחריות הודעת ללקוח?

ת.אדון אשל התעניין רק במחיר, אמרתי לו שילך לבדיקה ולא רצה ללכת לבדיקה. המחיר של האוטו היה בזמנו 103,000 ₪, מכרנו את הרכב ב- 85,000 ₪ שזה משמעותי מאוד מאורכו של האוטו, לאוטו מאוד סחיר עם קילומטרג' נמוך. הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא מעוניין ברכב והכין לי צ'ק בנקאי. הוא הגיע והסתכל על הרכב ואמר לי שמתאים לו. אמרתי לו שייקח את הרכב לבדיקה והוא אמר שהוא ילד גדול והוא יכול לבדוק. המושג של אובדן להלכה זה מושג של חברות ביטוח. הוא עשה בדיקה רק שבוע או שבועיים אחרי שהוא קנה את הרכב. בתשובה לשאלה אם לא גילינו, אמרנו לו שהוחלף מנוע.

...

ש.כשמכרת את הרכב לתובעת כבר ידעת שצ'מפיון לא מעמידים אחריות לרכב נכון?

ת.מאיפה אני יודע?

ש.ידעת או לא ידעת?

ת.לא ידעתי.

ש.כשניסים החזיר לך את הרכב הוא אמר לך שהחברה לא מעמידה אחריות?

ת.האוטו יצא מאחריות.

ש.ידעת שהאוטו כבר לא באחריות?

ת.כשהוא החזיר לי אותו ידעתי שהוא יצא מאחריות."

 

אוסיף, מעבר לנדרש, כי איני סבור כי כאשר נכתב בטופס כי נערכה "בדיקה עצמית" של המכונית, הדבר משחרר את הנתבע, כמי שעוסק בסחר בכלי רכב משומשים, מלגלות גילוי מלא וגילוי נאות, ולדעתי אין באמירה "בדיקה עצמית" (ואף כפי שהעיד הנתבע לעיל), דבר העלול לגרוע מאחריותו ומחובתו של העוסק בסחר כלי רכב, לגלות את כל המידע המהותי המלא והרלוונטי בהקשר זה. ייאמר כי השמאי גבי עדי, אשר העיד מטעם הנתבע, אישר שאכן מדובר במידע מהותי שחובה לגלותו. (ראה לענין זה, ת"א (שלום קרית גת) 547/02 אמסלם יגאל נ' גואטה רחל (ניתן ביום 2.2.2004)) "אין בכלל של "יזהר הקונה" בכדי להפחית מחובת תום-הלב המוטלת על המוכר רכב במשא-ומתן לקראת כריתתה של העיסקה ולפיכך, על המוכר לגלות לקונה פרטים מהותיים לעסקה."

 

לסיכום הנקודה: הנתבע ידע גם ידע על ליקוי מהותי אשר משפיע על סחירות המכונית ועל הערך שיוכל לקבל עבורה, לא מסר את המידע, הפר את חובתו, וחב בשל כך כלפי התובעת.

 

בכל הנוגע לשאלת התוצאה הראויה של ההטעיה, ציין מנהל התובעת, " התקשרתי לירון ושוחחנו בטלפון ואמרתי לו שאם הייתי יודע שאלה פני הדברים, לא הייתי קונה את האוטו ואני רוצה לבטל את העסקה." גם מר ארזי ציין, כי אם היה יודע על מצב המכונית, היה נמנע מלקנות אותה, ורק בשל חוסר הרצון לנסוע במכונית עם היסטוריה שכזאת, הסכים אפילו לשלם דמי ביטול לנתבע; והשאלה, האם כעת ישנה הצדקה לביטול והשבה?

 

כאשר בית המשפט שוקל כיצד לנהוג מקום שצד הוטעה בטרם קיום התקשרות חוזית, הטעיה בשלב הטרום חוזי, אשר בלעדיה לא הייתה מתקיימת התקשרות חוזית, ישנן שתי אפשרויות: האחת, ביטול ההסכם תוך חיוב בהשבה, והשנייה, פסיקת פיצוי ללא ביטול ההסכם.

 

מקורו הנורמטיבי של החיוב נעוץ בהפרתה של חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי (סעיף 12 לחוק החוזים) על ידי הצגתו של מידע שגוי, ולמצער אי גילויו של מידע חשוב (בסעיף 12 לחוק החוזים).

 

יהיו מקרים, בהם יימנע בית המשפט מביטולה של העסקה; אלא שאז יש בידו לפסוק פיצויים אם הופרה חובת תום הלב (גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי (התשס"ה) ע' 245). הפרה של חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי עשויה לעלות כדי הפרתה של חובת תום הלב, אף מעבר לעילת ההטעיה (ראו למשל ע"א 3051/08 סאסי קבלני בנין, עפר וכבישים (1986) בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון [פורסם בנבו] (19.01.2010), פסקה 19; ע"א 7730/09 ניסים כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (2011)).

 

איני סבור כי מקרה זה ראוי לביטול והשבה, אלא לפסיקת פיצוי. דומה כי הדרישה לביטול והשבה, אינה מתאימה למקרה דנן, בדומה למקרה אחר אשר נדון אך לאחרונה - ע"א (נצ') 54903-05-15 טרנד קאר בע"מ נ' טל דייסי (ניתן ביום 1.10.2017)), הדברים נכונים על אחת כמה וכמה כאשר חרף ההטעיה (שאין להקל ראש בחומרתה) ויתרה התובעת על בדיקת המכונית בפועל, בדיקה אשר יכולה הייתה למנוע את הרכישה הלא-רצויה, ולמעשה נטלה על עצמה סיכון מסוים, שגם אם אינו מאיין את הפרת חובת הגילוי, מצדיק התייחסות אחרת בהקשר זה. כמו כן, התובענה עוסקת במישור הנזיקי-חוזי, ואינה תביעה לביטול הסכם (גם אם נכלל העניין כסעד חלופי בחלקים מכתבי הטענות).

 

ומהו הפיצוי הראוי (כחלף להשבה אשר לגישתי אינה מתאימה למקרה זה)? לגישתי הפיצוי הראוי אמור לקחת בחשבון בעיקר את כל השאלות הללו: מהו ערכה של המכונית, מבחינה מסחרית, כרכב שעבר שיקום לאחר "אובדן להלכה"? מהי ההשלכה על ערך המכונית כאשר מדובר במנוע תחליפי שאינו המנוע המקורי ולא ידוע מה ההיסטוריה של אותו מנוע ככל שיובא (ראה לעניין זה, תשובות השמאי)? מהו המחיר שהיה מסכים, אם היה מסכים, רוכש פוטנציאלי, לשלם עבור המכונית עת שהגיע מנהל התובעת יחד עם בנו לרכוש את המכונית, לאחר שהיה מקבל את כל המידע הרלוונטי? מהו המחיר שהיה מנהל התובעת מסכים לשלם באותן נסיבות? מהו הסכום העודף ששילשל הנתבע לכיסו כתוצאה מההטעיה, וכמה פחות היה מקבל לו היה מגלה את המידע הנדרש?

 

מעיון בפסיקה רלוונטית (ובשנה האחרונה - ת"א 23728-10-15 אלטון נ' קרסו מוטורס בע"מ מיום 20.7.2017, ת"א 58218-05-15 פרנסיס נ' רן ציון ליסינג והשקעות בע"מ ואח' מיום 22.8.2017, ת"א 14223-09-12 אבו סנינה נ' דוד לובינסקי בע"מ מיום 1.6.2017, ת"א 62011-06-13 סגל ואח' נ' דומיקאר בע"מ ואח' מיום 10.5.2017 ועוד), ולאחר שקילת השאלות הנזכרות לעיל, סבורני כי התוצאה הראויה, אשר מפצה במישור הנזיקי את התובעת, מצדיקה פסיקת פיצוי בסך של 40,000 ש"ח (בהתחשב בסכום אשר שולם על ידי התובעת עבור רכישת המכונית).

 

הסכום כאמור, מבטא את הקושי במכירת המכונית בעתיד, מורת הרוח מהסתרת מידע שהיה ידוע בוודאות, והמחיר אותו הייתה מסכימה התובעת לשלם, לו הייתה מודעת למכלול הנתונים. אכן מדובר בשיעור משמעותי, אולם ראוי כי הפיצוי הנזיקי/חוזי יכלול גם אלמנט מינורי של הרתעה מסוימת, ולא רק השבת המצב לקדמותו.

 

בכל הנוגע לדרישת פיצוי על בסיס הוראות סעיף 5 לחוק מכירת רכב משומש הנזכר לעיל, הרי שמדובר בקנס (המצוי במישור הפלילי) ולא פיצוי סטטוטורי במישור האזרחי, ואין כל הצדקה ללמוד מהקנס על פי החוק כל דבר לעניין החבות האזרחית.

 

בכל הנוגע לדרישת פיצוי בנוגע לתיקונים אשר בוצעו בחודש מאי 2016 (עיקר ההוצאה – החלפת פנסים, מצנן מים, צופר, מצבר) – המרחק מן הרכישה, היעדר הבדיקה, והעובדה כי לעתים מבוצע בעת רכישה תיקון כולל (מכונה לעתים, "יישור קו"), אינו מצדיק פסיקת פיצוי בהקשר זה.

 

בטרם סיום: הנתבע העלה טענה לפיה ראוי לשלול מהתובעת הפיצוי, שכן מדובר בכלי רכב אשר נרכש על ידה אולם לא לצרכיה, אלא לצרכי בעל השליטה או בנו. מדובר היה באמירה מיותרת, חסרת טעם, שלא היה בה דבר, מלבד ניסיון נפסד לתלות שמץ של חוסר אמינות אצל התובעת; לא התרשמתי שכך הם פני הדברים, והתרשמותי הייתה כי דווקא הנתבע היה חסר תום לב, נמנע מאמירת האמת במקומות אשר היו לא נוחים לו (לא ידע לספר ממי נרכשה המכונית וכמה עלתה לו, ובכך הסתיר את העלות האמיתית של רכישת מכונית לאחר "אובדן להלכה"), ונהג בחוסר תום לב קיצוני ומקומם, רחוק כמרחק מזרח ממערב מדברי מר אשל, אשר היו מקובלים עליי, אמינים וראויים.

 

סוף דבר: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הסך של 40,000 ש"ח (כערכם ביום הגשת התובענה), בצירוף אגרות והוצאות בסך 2,500 ש"ח (מחצית מסכום האגרה אשר יש לשלם בגין ההליך, לאור הסכום המופרז של התובענה, העולה על כפל עלות המכונית) וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.

 

 

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, 07 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ