ינוביץ ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

לפניי בקשה להורות לתובעים לכמת את תביעתם לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני ולשלם אגרה בהתאם.

המשיבים 1 ו-2 (להלן: ינוביץ) הגישו נגד המבקשת– מדינת ישראל/המשרד לביטחון פנים (משטרת ישראל) ומשרד הבריאות (בית חולים רמב"ם) – והמשיבים הפורמאליים תובענה כספית לפיצוי בגין הנזקים שהסבו להם לטענתם מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים (ביניהם המבקשת) בעטיים הועמד התובע 1 (המשיב 1) לדין פלילי שהסתיים בזיכויו.

בנוסף לנזק הממוני (הוצאות משפט, הפסד זמן) נתבעו גם "נזקים כלליים - עגמת נפש וכאב וסבל. אין חולק, כי נזק בלתי ממוני זה לא כומת וממילא לא שולמה בעדו אגרה.

ינוביץ מתרעמים על הגשת הבקשה דנן על ידי המדינה, שלטענתם אינה בעלת דין בהליך. ינוביץ גם סבורים כי שהנזק הבלתי ממוני הנתבע על ידם מהווה נזק גוף, גם אם לא נותרה להם נכות.

הצדק עם המבקשת.

כבר נאמר לעיל, כי התובענה הוגשה (בין היתר) נגד מדינת ישראל, שמשרדי הממשלה השונים הנם זרועותיה, כך שהתרעומת המובעת בתגובת ינוביץ אינה במקומה. מעבר לכך, כל נתבע, ולאו דווקא המדינה, רשאי לפנות בבקשה מעין זו, שהרי זכותו לדעת מפני מה להתגונן, וזכותה של המדינה להצטרף לכל הליך תלוי ועומד ולטעון בסוגיית האגרה, גם אם אינה צד לו.

לגוף העניין, ינוביץ אינם טוענים כי נגרם להם נזק גוף – פיסי או נפשי – אלא כי התנהגות המבקשת גרמה להם נזק בלתי ממוני המתבטא בעגמת נפש, צער, כאב, אי-נוחות והשפלה. נזק מעין זה, שניתן לתבעו אינו בגדר "נזק גוף" (ראה רע"א 5237/06 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט נ' מנסור [2008] (פורסם באתר נבו) המוזכר בתגובה לתגובה שהגישה המבקשת.

מכיוון שכך, אם חפצים ינוביץ לתבוע נזק זה עליהם לכמתו ולשלם אגרה בהתאם.

אשר על כן, אני מורה לינוביץ להגיש תוך חמישה עשר יום מיום המצאת החלטה זו לידי בא כוחם הודעה מתאימה בה יכומתו נזקיהם הבלתי ממוניים. תוך אותו זמן עליהם לשלם אגרה משלימה. אם לא ייעשו כן, יימחק סעד הפיצויים בגין נזק בלתי ממוני.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"א, 11 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: