יוסף נעמה נ' עיריית תל-אביב ואח'

פסק דין

1. לפניי תביעה לסילוק ידה של הנתבעת, גב' תמר טורקיה, משטח פלישה נטען בנכס מקרקעין הממוקם בתל אביב, ומצוי בבעלות התובע, מר יוסף נעמה; מתן צו להריסת הבנוי על שטח הפלישה האמור; מתן צו מניעה קבוע האוסר על גב' טורקיה או מי מטעמה להתיר שימוש בחלק כלשהו משטח הפלישה, וחיובה של גב' טורקיה לשלם למר נעמה סכום של 150,604 ₪, כדמי שימוש .

כתב התביעה הוגש, מלכתחילה, גם כנגד עיריית תל אביב-יפו (להלן: "העיריה"), אך התביעה כנגדה נמחקה, בהסכמת הצדדים, בפסק דין מיום 16/11/08.

עיקר טענות הצדדים

2. על פי כתב התביעה, התובע הוא בעל זכויות החכירה של נכס מקרקעין בתל אביב, הידוע כגוש 7097 חלקה 32 (להלן- נכס 1). על פי הנטען, גב' טורקיה היא המחזיקה הבלעדית ובעלת זכויות החכירה בנכס הידוע כגוש 7097 חלקה 33, הממוקם בסמוך למגרש המצוי בבעלותו של מר נעמה (להלן- נכס 2). שני הנכסים חולקים קיר משותף.

ביום 24/12/97 , או בסמוך לכך, החלה גב' טורקיה לבצע עבודות שונות לצורך הגדלת נכס 2 וזאת תוך הסגת גבולו של מר נעמה, בשטח מקרקעין שגודלו הכולל הוא 7.28 מ"ר משטחו של נכס 1. לטענת מר נעמה, באותה העת, גב' טורקיה לא הייתה בעלת הזכויות בנכס 2 אלא אך דיירת של חברת חלמיש, וככל הידוע לו, הנכס היה מצוי בבעלות העירייה.

מר נעמה טוען, כי מייד עם תחילת עבודות הבנייה בנכס 2, פנתה בתו, גב' תקוה חביב, לעירייה (מינהל הנדסה, מחלקת הפיקוח על הבניה), דיווחה על בניה בלתי חוקית וביקשה את התערבות העירייה בהפסקת הבנייה.

במכתבה מיום 1/2/98 הודיעה מחלקת הפיקוח על הבניה על כך שהוצא צו הריסה מנהלי בגין תוספות הבניה בנכס 2. המכתב האמור צורף כנספח ג'1 לכתב התביעה ובו נאמר: "במענה לפנייתך הנ"ל הריני מודיעך כי: בתאריך 1.2.98 הוצא צו הריסה מנהלי, בגין תוספות בניה בקומת קרקע בבניין הנדון".

אלא שלטענת מר נעמה, כשנה וחצי לאחר מכן, החלה גב' טורקיה לבצע עבודות בניה נוספות, וזאת בניגוד לצו ההריסה המנהלי, ולמרות דרישות חוזרות ונשנות מצדו של מר נעמה ובני משפחתו, סירבה להרוס את תוספת הבנייה שביצעה על שטח הפלישה ולהשיב את השטח לחזקתו.

מר נעמה טוען, כי גב' טורקיה נטלה את החזקה בשטח הפלישה ללא מתן רשות מצדו, והמקרקעין מוחזקים חרף התנגדותו.

לטענתו, הוא פנה פעמים רבות למחלקת הפיקוח על הבניה של עיריית תל אביב, לצורך ביצוע צו ההריסה המנהלי, אלא שעד למועד הגשת התביעה, טרם בוצע צו ההריסה.

3. על פי הנטען, ביום 8/7/03 הגישה גב' טורקיה בקשה להיתר בניה לעיריית תל אביב, בה היא ביקשה היתר לבניה אשר בוצעה, בין היתר, על שטח הפלישה וזאת מבלי שציינה כי מדובר בקרקע המצויה בבעלותו של מר נעמה.

ביום 13/9/04 הגיש מר נעמה התנגדות לבקשה להיתר בניה, ובהחלטתה מיום 9/2/05 קבעה ועדת המשנה לתכנון ובניה כי "א. לקבל את מהות ההתנגדות, שעיקרה פלישת המבקש לשטחו, בחיוב התנאים שלהלן..."

ההחלטה השניה שניתנה על ידי ועדת המשנה, היא לאשר את הבקשה להרחבת הדירה לצד צפון ולצד דרום, וזאת בכפוף לתנאים שונים, ובכללם "הריסת החלק הבנוי בצד מזרח, הפולש לתחום המגרש הגובל, ואישור מחלקת הפיקוח על הבניה להריסה לפני הוצאת ההיתר". (ההחלטה צורפה כנספח ה' לכתב התביעה). על החלטה זו, הגישה גב' טורקיה, ביום 10/3/05, ערר לועדת הערר המחוזית בתל אביב, ובהחלטתה מיום 17/11/05 אישרה ועדת הערר את החלטת ועדת המשנה (נספח ח' לכתב התביעה).

בהתאם לכך, פנה מר נעמה אל גב' טורקיה בדרישה לפנות את כל תוספת הבניה בשטח הפלישה שבבעלותו ולהשיב לידיו את החזקה, אלא שגב' טורקיה לא עשתה כן (מכתב הדרישה צורף כנספח ט' לכתב התביעה).

לפיכך, לטענתו, המצב כיום הוא שגב' טורקיה מחזיקה בשטח הפלישה שלא כדין, למרות התנגדותו, וזאת באופן המהווה הסגת גבול כלפיו, ותוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות, ולפיכך הוא זכאי למתן הסעדים הנתבעים.

4. גב' טורקיה, לעומת זאת, טוענת כי היא לא פלשה לשטח שבבעלותו של מר נעמה, ולמעשה, מאז שהיא מתגוררת בביתה, החל משנת 1983, לא נעשה כל שינוי במצבו של השטח, ומר נעמה אף לא טען לכך. בהתאם לכך, טוענת גב' טורקיה לשיהוי של 23 שנים בהגשת התביעה.

לעצם העניין, טוענת גב' טורקיה, כי צו ההריסה המנהלי התייחס רק לבנייה מצפון ומדרום לביתה, ולא לצד מזרח, שם מצוי ביתו של מר נעמה.

בהקשר זה, מפנה גב' טורקיה ל"טופס ביקורת בשטח" (נספח ה' לתצהירה), מיום 8/1/03, בו נאמר: "בביקור שנערך במקום בתאריך... נמצא כי בכתובת הנ"ל קיים צו להריסה מנהלי...שמעוכב ב 6 חודשים מיום 14.10.02. הצו הנ"ל כולל כל הבניה שבוצעו בצד הצפוני ובצד הדרומי של המבנה".

בנוסף, מפנה גב' טורקיה לצו ההריסה המנהלי שהוצא ביום 8/2/98 (נספח ג' לתצהירה) לפיו: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 238א' לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, ולאחר שהוגש לי תצהיר חתום בידי מהנדס, שהוסמך לכך ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו, המציין כי בגוש 7097 חלקות 32,33,34...מוקמת ללא היתר כדין: בניית תוספת בנייה. כשפרטי הבנייה מתוארים בהודעה להגשת משפט ובסקיצה המצורפים (להלן- הבניין החורג), וכי נתקיימו יתר התנאים המפורטים בסעיף 238א(א) לחוק, הנני מצווה, לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לעירייה, כי הבניין החורג יהרס, יפורק ויסולק. ההודעה להגשת משפט והסקיצה והתצהיר על נספחיו הם חלק בלתי נפרד מצו הריסה מינהלי זה". (צו ההריסה צורף כנספח ד' לכתב התביעה).