יהושע נ' תבליני חסיד בע"מ

פסק דין

תביעה כספית ע"ס של 60,000 ₪ לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע, לפי הטענה, עקב ליקויים בתנור משומש לקליית קפה, שקנה מהנתבעת.

התובע רכש מהנתבעת ביום 22/7/07 תנור משומש לקליית קפה תמורת סך של 13,282 ₪ (להלן: "התנור" או "המכונה").

אין חולק כי בין הצדדים תיווך, ללא תמורה, מר מיכה ריינר. זה הכיר את שני הצדדים (בנפרד) ידע שלנתבעת מכונת קפה משומשת שהנתבעת רוצה למכור ומצד שני, כי התובע מבקש לרכוש תנור לקליית כמות של כ- 5 ק"ג קפה, חלף המכונה הקטנה שהייתה בשימושו.

לפי טענת התובע, הנתבעת הסתירה ממנו את העובדה שהתנור אינו תקין. מדובר בפגם נסתר שהתובע גילה לאחר הפעלת המכונה לראשונה בבית העסק שלו. מהפעלתו הראשונה פלט התנור עשן ופיח שמילא את חנות התובע. התובע התקשר למנהל הנתבעת, מר חסיד, קיבל ממנו הוראות טלפוניות, ועשה כמצוותו פעם אחר פעם, אך לא הועיל. רק לאחר התערבותו של מר ריינר, הסכים מר חסיד, כעבור 8 חודשים, להגיע לחנות התובע. מר חסיד בדק את התנור וקבע כי הארובה פגומה. התובע עשה כמצוותו וקנה מפוח בעלות של 2,887 ₪. גם זה לא עזר. שוב, בתיווכו של מר ריינר, הסכים מר חסיד לקבל אליו את התנור לבדיקה. מר ריינר התנדב גם להעביר את המכונה למר חסיד. מר חסיד בדק את התנור והודיע לתובע שהתנור סתום וכי בגין התיקון עליו לשלם לו 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. התובע לא הסכים לשלם אך לבסוף, שילם בלית ברירה, משום שהנתבע לא הסכים לשחרר את התנור מבלי לקבל את התשלום ואף הזמין משטרה. לאחר התיקון הנ"ל, התנור עבד באופן תקין.

התובע תובע סך של 5,776 ₪ עבור קליה שנאלץ לבצע באמצעות אחרים משום שלא יכול היה לקלות את הקפה בחצריו; סך של 2,657 ₪, עלות התקנת צינורות לפי הוראות מר חסיד; סך של 1,000 ₪ עבור העבודות לשינוי הארובה; סך של 2,887 ₪ עבור מפוח שלא היה בו צורך; סך של 2,887 ₪ ששילם לנתבעת עבור התיקון; סך של 25,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש ועוד סך של 25,000 ₪ פיצוי עבור חוסר תום לב.

לטענת הנתבעת, באמצעות נציגה והמצהיר מטעמה, מר חסיד, התנור עבד באופן תקין ואף נבדק ע"י מר ריינר שראה שהוא עובד כראוי טרם העברתו לתובע. הארובה אצל התובע לא הייתה תקינה ומסיבה זו הצטבר העשן בחנות התובע. בבדיקה שעשה מר חסיד בעסקו של הנתבע מצא כי הארובה איננה יונקת. דף ששם מר חסיד בפיית היניקה של הארובה נפל על הרצפה, מה שמלמד שהארובה לא הייתה תקינה (התובע אישר שהדף נפל, אך הכחיש כי זה היה מקור הבעיה). לטענת הנתבעת, השימוש שנעשה בתנור לקליה עד שהותקנה ארובה כנדרש, הוא שגרם לנזק לתנור. בצינורות ובמעברים הצטבר מוץ ופיח משך חודשים. לטענת מר חסיד, התובע פנה אליו רק כעבור 8 חודשים ולא מסר לו הודעה מיידית, כנדרש. כמו כן, מדובר בתנור ישן (ותקין) שנמכר ללא אחריות ואין מחובת הנתבעת לספק את התיקון הנ"ל ללא תשלום. התובע סירב לשלם ואיים באלימות פיזית ולכן הזמין משטרה. בסופו של דבר, התשלום בוצע והשיק נפרע ללא כל הסתייגות ושלא תחת מחאה, ויש בו כדי להעיד על הסכמתו של התובע לזכאות הנתבעת לתשלום.

לצערי, ועל אף ניסיונות לא מעטים, לא עלה בידי להביא את הצדדים לידי פשרה.

מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהיר מר ריינר. מר חיים חסיד הגיש תצהיר מטעם הנתבעת. המצהירים נחקרו על תצהיריהם.הצדדים סיכמו בע"פ.

דיון והכרעה

השאלה העיקרית היא האם הפגם בתנור היה קיים בעת שהתובע קיבל אותו לידיו מן הנתבעת או שנוצר בהמשך, עם השימוש בתנור ע"י התובע, כפי שטוענת הנתבעת.

התובע העיד כי העשן יצא "מהבטן של תנור הקלייה ולא מלמטה", משם אמור היה לצאת ומשם מתחברת הארובה וכי לאחר שנוקה התנור ע"י הנתבעת יצא העשן כנדרש, מלמטה. עוד העיד התובע, כי העשן היה קיים מההפעלה הראשונה של התנור וגם בהפעלות בהמשך, הייתה אותה כמות עשן כמו בפעם הראשונה שקלה קפה בתנור, מכיוון שהתנור היה סתום. (עמ' 12 ש' 12-19).

מר ריינר העיד כי הוא מכיר את שני הצדדים שנים רבות בהיותו בעל עסק שקולה קפה ומוכר קפה לבתי עסק כמו של התובע ושל הנתבעת (עמ' 13) וכי הינו בעל מעבדה שבודקת קפה (עמ' 15, ש' 31-32). מר ריינר העיד, כי סמוך לאחר התקנת התנור אצל התובע, התובע התקשר אליו ואמר לו שיש בעיה של הצטברות עשן בעת הקלייה (עמ' 14 ש' 30). כפי שהעיד מר ריינר, תחילה סבר כי ייתכן שיש בעיה בארובה שמותקנת בחנות של התובע, שאיננה סופקת את העשן שמוציא התנור, כלפי מעלה. לכן, הגיע עם אדם נוסף, מר קאופמן, לבדוק את הארובה. אז הסתבר שאין בעיה עם הארובה והבעיה איננה שייכת לארובה. מר ריינר הסביר בחקירתו כי תנור תקין כדוגמת זה שבו עסקינן, גם קולה וגם זורק החוצה עשן או מוץ עם עשן. תפקידה של הארובה הוא להעלות את העשן שהתנור פולט ולהוליך אותו למעלה, מחוץ לבניין. בתחילה כששמע מהתובע על הבעיה, סבר שאולי הארובה "לא לוקחת" את מה שהתנור פולט, וביקש לבדוק אם יש משהו שגורם לאוויר בארובה לחזור או להישאר בפנים. בדקו ומצאו כי הארובה תקינה וסבירה. מר ריינר חזר והדגיש כי הארובה איננה רכיב הכרחי לתקינות עבודת מכונת קליית הקפה. הוא עצמו מפעיל מעבדה של קפה שאין לה ארובה והאוויר יוצא לבד החוצה, כי התנאים במעבדה מאפשרים זאת. לארובה אין תפקיד בפינוי העשן שהתנור מייצר אלא בהולכת העשן שיוצא מהתנור, אל מחוץ לבניין. לדבריו של מר ריינר, הבעיה איננה קשורה לארובה שהייתה תקינה אלא לתנור, שלא פלט החוצה ממנו כראוי את העשן (עמ' 15 ש' 1-25, 27-32 ובעמ' 16 ש' 1-2).

עוד העיד מר ריינר, כי לא בדק שהתנור עובד סמוך לפני שהועבר לחזקת התובע. הוא ראה אותו עובד במקרה, באחד מביקוריו במקום, ושמע ממר חסיד כי בכוונתו לרכוש תנור חדש ולהעמיד את התנור הקיים למכירה. בהמשך שמע מהתובע שהוא מחפש תנור שיאפשר לו קליית כמות גדולה יותר של קפה ביחס למכונה הקיימת אצלו, נזכר שראה את התנור עובד וקולה קפה אצל הנתבעת, ומסר את הפרטים לתובע על מנת שהצדדים ידברו ביניהם. זמן מה לפני העברת התנור לתובע, הנתבעת כבר החליפה את התנור בחדש, התנור הרלבנטי כבר לא עבד אלא עמד בחצר האחורית של הנתבעת. אז מר ריינר ראה את התנור עובד במובן זה שחובר לחשמל והסתובב, אך לא ראה אותו בפעולת קלייה (עמ' 16 ש' 25-29).

עדותו של מר ריינר, שהינו אדם מבוגר, הייתה קוהרנטית, אמינה ומהימנה ולא נסתרה. התרשמתי, כי הוא חש אי-נוחות רבה בשל הסיטואציה אליה נקלע, של מחלוקת בין שני אנשים שהכיר; וכי הקדיש לא מעט, ומטוב לבו, על מנת להביא לסיום חילוקי הדעות בין הצדדים. שני הצדדים ראו בו כגורם אמין ובר-סמכא בתחום תנורי הקלייה ושניהם הסתמכו עליו בגרסאותיהם. התובע, על מנת לחזק את גרסתו לפיה הבעיה התגלתה עם הפעלת התנור בסמוך לאחר המכירה וכי אין זו בעיית ארובה, כי אם בעיה בתנור הקליה; והנתבע, על מנת לחזק את גרסתו שהתנור עבד כתיקונו בסמוך לפני מכירתו והעברתו לתובע וזאת על סמך בדיקה שעשה מר ריינר, שהוא גם לגרסת הנתבעת, "מומחה בתנורים" לקליית קפה, בטרם שהתנור יצא מחצרי הנתבעת אל התובע (ראו פרוטוקול מיום 9/2/11 בעמ' 2 ש' 8 וכן בעמ' 1 ש' 10. ס' 9-12 לתצהיר מר חסיד מטעם הנתבעת). ב"כ הנתבעת אף הודיע שאם התובע לא יזמן את מר ריינר, יעשה כן הוא (ראו פרוטוקול מיום 9/2/11 בעמ' 2 ש' 22). מר ריינר ציין בעדותו, כי אינו מגדיר את עצמו כמומחה לארובות, אף שהוא מבין דבר או שניים בפונקציות של הארובות ומומחיותו בתהליכי קליית קפה ובמכונות לקליית קפה (פרוטוקול מיום 30/1/12, בעמ' 14 ש' 20-21, עמ' 15 ש' 19-20, עמ' 16 ש' 30-31). בעניין זה יש לציין, כי מר ריינר העיד לעניין קיומה של בעיה בתנור קליית הקפה, שכשל מלפנות את העשן כראוי ממנו החוצה ומומחיותו בתחום זה איננה שנויה במחלוקת בין הצדדים. ועוד יש לציין, כי גם הנתבע עצמו איננו מומחה לארובות ולא העיד על עצמו ככזה.

במהלך ההוכחות ולאחר שנשמעה עדותו של מר ריינר, נעשה נסיון לא-משכנע מצד מר חסיד לטעון כאילו מר ריינר מעיד כפי שהעיד, מכיוון שהוא מפחד מהתובע, שסיפר למר חסיד שמר ריינר "דפק" אותו (עמ' 19 ש' 23-25). זאת, לאחר שבח"נ שאל ב"כ הנתבעת את העד, מר ריינר, מדוע התובע לא תבע אותו. מדובר בניסיון סרק, פסול וללא יסוד בראיות, להטיל אשמות שווא בתובע ובמר ריינר, כדי לנסות לגרוע ממשקל עדותו המשכנעת של מר ריינר. טענות מסוג זה, לא נשמעו בתצהירו של מר חסיד מטעם הנתבעת, שהוגש לאחר תצהירי התובע והתובע או מר ריינר לא עומתו עימם בח"נ. בסיכומיו, זנח ב"כ הנתבעת טענות אלה, וטוב שכך עשה.

עדותו של מר ריינר מחזקת את גרסת התובע, שלפיה התלונן שהתנור מוציא עשן מייד לאחר העברתה לחזקתו ועם הפעלתה לראשונה ואת טענתו כי הבעיה היא בתנור עצמו ולא בארובה, כפי שטוען הנתבע; ושוללת את גרסתו של מר חסיד, שטען כי מר ריינר בדק את פעולת הקלייה בתנור טרם העמסתו לצורך הובלתו לעסקו של התובע. גם העובדה שהתיקונים בארובה לא הועילו לפעולתה התקינה של התנור והוא החל לפעול כראוי רק לאחר שהנתבעת ביצעה בו ניקוי, מחזקת את טענת התובע. הטענה שהעשן והמוץ הצטברו בתנור במשך חודשי הפעלתה ע"י התובע (אחת לחודש) בשל תקלה בארובה שמותקנת בבית העסק של התובע, לא הוכחה והיא נסתרת מעדותו של מר ריינר, שהבהיר, ועמדתו מקובלת עליי, כי פעולת הארובה איננה נדרשת לצורך הוצאת העשן מן התנור אלא רק לצורך סילוק העשן שיוצא מן התנור אל מחוץ לבניין.

גרסתו של מר חסיד נסתרה גם בעניינים נוספים. כך, למשל, מר חסיד טען כי מר ריינר ניהל עימו מו"מ כספי לגבי מחיר התנור בעבור התובע, מייד לאחר הפעלת התנור (ס' 9-11 לתצהיר), בעוד שמר ריינר העיד כי לא היה מעורב במו"מ הכספי, שהתנהל בין מר חסיד לבין התובע (ס' 7 לתצהיר מר ריינר ועדותו בעמ' 18 ש' 14). כך גם העיד התובע (ראו בעמ' 8 ש' 32- עמ' 9 ש' 1-2). ועוד: מר חסיד העיד כי נודע לו לראשונה על טענות התובע ביחס לפגם בתנור רק לאחר שמונה חודשים ומשיחת טלפון שקיבל ממר ריינר (עמ' 20 ש' 11-14). לעומת זאת, בתצהירו (ס' 16) טען שהתובע הוא שהתלונן בפניו לראשונה על העשן ואז הציע לו לבדוק את הארובה. רק לאחר מכן, ציין את פנייתו של מר ריינר אליו על מנת שיסור לחיפה לבדוק את התנור (ס' 17. מר חסיד העיד כי נפלה טעות בסעיף זה וכי מר ריינר לא התקשר לאחר מספר ימים אלא לאחר מספר חודשים ממכירת התנור, עמ' 21 ש' 1-2). אציין עוד, כי מר חסיד הרבה להשתמש במילה "שיוכיח" (כלומר, שהתובע יוכיח שהתקשר אליו ושהודיע לו או מתי פנה אליו) בהזדמנויות שונות בחקירתו, מה שלא הוסיף בנסיבות העניין, אמינות לגרסתו (עמ' 20 ש' 7, 14. עמ' 21 ש' 3).

אני מעדיפה, אפוא, על רקע כל האמור, את גרסתו של התובע, שהייתה קוהרנטית ונתמכת בעדותו של מר ריינר מטעמו, על פני עדותו של מר חסיד. אני קובעת כי התנור שנמכר והועבר לחזקת התובע, לא היה תקין ולא פעל כראוי בפינוי העשן ממנו, למן הפעלתו לראשונה, וללא כל קשר לעניין הארובה בעסקו של התובע. עוד אני דוחה את הטענה של מר חסיד לפיה נודע לו על טענות התובע רק לאחר 8 חודשים, וקובעת כי התובע הודיע למר חסיד טלפונית, קודם לשיחה הטלפונית של מר ריינר, על הבעיה וזה המליץ לו טלפונית, לבדוק את הארובה לערוך שינויים בארובה. כך המליץ מר חסיד לתובע גם בביקור שערך בבית העסק של התובע.

התשלום ששילם התובע לנתבעת על התיקון (2,500 ₪+מע"מ), שנעשה בנסיבות בהן הנתבעת סירבה לשחרר לתובע את התנור, אם לא ישלם והזמין משטרה - איננו תשלום שמעיד על הסכמה לכך שהנתבעת זכאית לתשלום או לכך שהתובע הסכים שהנתבעת איננה אחראית לפגם בתנור. זהו תשלום תחת מחאה, שנעשה על מנת לאפשר לתובע קבלת התנור מן הנתבעת. למותר לציין, כי מלכתחילה הנתבעת לא הייתה רשאית לבצע תיקון שעלותו גבוהה יחסית, מבלי להודיע לתובע מראש ולקבל את הסכמתו לכך, אם התכוונה לחייב את התובע בתשלום עבור התיקון. בכל מקרה, לאור קביעתי שמדובר בפגם בתנור שבאחריות הנתבעת, היה על הנתבעת לבצע את התיקון ללא תשלום.