טמיס נ' אדלמן ואח'

פסק דין

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

התביעה היא תביעת הפסדים מול צד ג' וזאת לאחר שהתובעת הפעילה את הפוליסה שלה וקיבלה את מירב נזקיה מהמבטחת שלה, חב' הביטוח הראל.

הלכה למעשה, מורכבת תביעתה של התובעת משלושה ראשי נזק:

הראשון שבהם הוא השתתפות עצמית עפ"י מסמך הפסדים ע"ס 1,700 ₪, כאשר ראש נזק זה כולל גם את ראש הנזק של כינון ולמעשה הנתבעת בכתב ההגנה שלה הכירה בסעיף 8ג לנזק האמור, כאשר ניתן היה לסיים את העניין מחוץ לכותלי ביהמ"ש.

שני ראשי נזק נוספים הם ראשי נזק שנויים במחלוקת. הראשון שבהם – עוגמת נפש, ואני סבור שנסיבות התיק אינן מצדיקות פסיקה בנושא ראש נזק זה ולכן אני דוחה כבר כעת את הדרישה. השני – עניינו בסכום של 2,500 ₪ עפ"י חשבונית שהוצגה ע"י התובעת, אשר שולם על ידה לטענתה בגין הצורך בהשכרת רכב לאחר שרכבה ניזוק בצורה מוחלטת ועליו היא קיבלה את מרבית הפיצוי מחב' הראל, כאמור.

התאונה היא תאונה מיום 26.7.08 ואין על כך מחלוקת.

השכרת הרכב המבוקשת היא מתאריך 10.8.08 ועד 25.8.08, דהיינו מהלך של 16 יום .

עיננו הרואות ראשית, שהגם שהתאונה היא מ- 26.7.08 לא פנתה התובעת לחב' השכרה אלא לאחר כשבועיים מיום קרות האירוע.

השיק שנשלח מחב' הראל, עפ"י סיכומי ב"כ התובעת, הגיעה ב- 13.8.08 ויש לציין כי מדובר היה ברכב שהיה עליו שיעבוד, ולכן מן הסתם ניתן השיק לטובת הבנק המשעבד ולא לטובת התובעת.

זאת ועוד, לא ברור מדוע לא פנתה התובעת לחב' המבטחת שלה בטענה להשכרה. לא הוצגה פוליסה בעניין וגם לא דחיית חב' הראל את פנייתה של התובעת, אם כי עפ"י הצהרת בא כוחה אין כיסוי להשכרה בפוליסה.

יש לזכור גם כי התובעת מחוייבת לעמוד בחובות הקטנת הנזק וכי הפנייה להשכרה נעשתה כשבועיים לאחר אירוע התאונה, כשלא ברור איך היא הסתדרה באותם שבועיים שלא נתבעו כלל, וכן מדוע היתה צריכה רכב מושכר ולא להשתמש במוניות, למשל. על כך טען בא כוחה כי מדובר בזמרת אשר מופיעה בערבי שבת ועלות המוניות היא רבה.

יש לי ספקות רבים גם בשל אי צירוף הפוליסה בנוגע לסכום האמור ואינני סבור גם כי הוא הוכח במשפט.

עם זאת, אני נכון לפצות את התובעת בסכום גלובלי בגין הצורך בהשכרת רכב ובשים לב לכך שאני נותן אמון בהסבריה לעניין היותה זמרת ובשים לב לחובות הקטנת הנזק אותם ציינתי, בסכום כולל של 1,000 ₪.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל בסכום של 2,700 ₪.

באשר להוצאות משפט – ראשית, אני משפה את התובעת על אגרת בימ"ש ששילמה ונותן פטור לאור סיום ההליך בדרך של סיכומים בע"פ ללא צורך בשמיעת ראיות, ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.

לעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד – הנתבעת מתנגדת לפסיקה של הוצאות משפט בטענה שלא היתה פנייה של התובעת לנתבעת כלל, ואילו היתה פנייה שכזו היא היתה נענית. למעשה, הנתבעת הודתה בחבותה לפיצוי בגין ההשתתפות העצמית, ומשכך הדיון בתיק זה למעשה התייתר.

עוד טוענת הנתבעת, כי התנהגות התובעת והגשת תביעה כספית בסכום גבוה יותר הסבה לה נזק ובשים לב לשכ"ט עו"ד שנלקח בתיק זה.

שקלתי בעניין. כזכור, טען ב"כ התובעת כי פנה לנתבעת בע"פ, אם כי לא בכתב, ושוחח בכתב עם עו"ד גב' קמחי מחב' מנורה ודרישותיו בעניין תביעה זו נדחו.

אני נותן אמון בהצהרתו זו.