טוראי א' ג' נ' התובע הצבאי הראשי

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז שניתנה בתיק מרכז (ב"ש) 6/18 (סא"ל שחר גרינברג – סגן הנשיאה) ביום 15.1.2018. הערעור התקבל חלקית.

ה ח ל ט ה

רקע

1. כנגד המערער, טוראי א' ג', הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה פרטי אישום, שעניינם מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מעשה סדום בנסיבות אינוס, לפי סעיפים 347(ב) ו-345(א)(1) לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
2. ביום 21.1.2018 קיבל בית הדין קמא, באופן חלקי, את בקשתה של ההגנה לקבלת חומרי חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
3. ההגנה לא השלימה עם החלטה זו ומכאן הערעור שלפניי.

החלטת בית הדין קמא

4. לאחר שסקר את המצב הנורמטיבי הנוהג, נפנה בית הדין קמא לבחון את הטענות הפרטניות של הצדדים בנוגע לחומרי החקירה, אשר לא הועברו לעיון ההגנה. להלן נביא את קביעותיו של בית הדין קמא, בנוגע לחומרי החקירה, שבעניינם הוגש הערעור.
5. אשר לחומרי חקירה הקשורים לעורך-דין שמונה למתלוננת מטעם מהו"ת, קבע בית הדין קמא, כי "מלבד הצעה לקבלת ייעוץ משפטי למתלוננת על ידי גורמי יוהל"ם, אין חומר החקירה מגלה כל מידע אחר באשר לשאלה האם המתלוננת קיבלה ייעוץ משפטי כלשהוא". הוסיף בית הדין וקבע, כי אף אם תהא נקודת המוצא כי המתלוננת קיבלה ייעוץ משפטי, ביחס לאפשרויות העומדות בפניה, באשר לטיפול המשפטי באירוע הנטען, הרי שה"מדובר באופן מובהק בנושא שיש לו 'קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח', והוא חוסה תחת החסיון הסטטוטורי הקבוע בפקודת הראיות, שרק המתלוננת רשאית לוותר עליו". לפיכך, נדחתה בקשת ההגנה בנושא זה.
6. ביחס לחומרי חקירה מתיקה הרפואי של המתלוננת נקבע, כי אין אינדיקציה בחומר החקירה לטיפול נפשי שעברה המתלוננת בעקבות האירוע. אשר לטיפול פסיכולוגי קודם, בואר, כי ההגנה לא הצביעה על קשר בינו לבין האירוע נשוא כתב האישום. עוד קבע בית הדין קמא, כי אף לעובדה שהמתלוננת לקוית שמיעה, אין רלוונטיות להגנת המערער. נקבע, כי הזיקה בין החומר המבוקש לבין הגנת המערער היא "שולית או ספקולטיבית", ומאחר ש"בבקשתה של ההגנה לעיין במסמכים רפואיים ונפשיים של המתלוננת כרוכה פגיעה משמעותית בפרטיותה... אין אף מקום כי בית הדין יעיין בחומר המבוקש, ככל שהוא קיים". בית הדין קמא הוסיף וקבע, כי "ככל שההגנה תעמוד על זכותה לטעון כי הטיפול הפסיכולוגי שעברה המתלוננת עובר לאירוע, וליקוי השמיעה ממנו היא סובלת, רלוונטיים להגנת הנאשם, שמורה לה הזכות לקיים את הדיון במסגרת ההליך העיקרי, לפי סעיף 108 לחסד"פ, אז תוכל להישמע עמדת המתלוננת וגורמי הרפואה המחזיקים בחומרים, ותישקל תועלתו של החומר המבוקש על ידי המותב הדן בתיק ומכיר לעומק את השאלות השנויות במחלוקת". לפיכך, נדחתה בקשת ההגנה גם בנושא זה.
7. מכאן פנה בית הדין קמא לבחון את בקשת חומרי החקירה הקשורים לשירותה הצבאי של המתלוננת, ובכלל זה את "טופס הטיולים הנכנס" של המתלוננת והמערער. בית הדין קמא לא מצא כל תימוכין בחומר החקירה לטענת ההגנה שלפיה מדובר במתלוננת אשר "עוברת בסיסים באופן סידרתי", ועל כן סבר כי גם ראיה זו אינה רלוונטית להגנת המערער.

טענות ההגנה בערעור

8. אף כי מלכתחילה פנתה ההגנה לקבל חומר חקירה רחב היקף, בעקבות החלטת בית הדין קמא, צמצמה ההגנה את עתירתה לנושאים הבאים:

• זהותו של עורך הדין שמונה למתלוננת מטעם מהו"ת, מהות הייעוץ שניתן ומועדו: בהודעת הערעור נטען, כי בחומר החקירה יש אינדיקציה ברורה לכך שהמתלוננת נועצה בעורך-דין טרם הגשת התלונה. אשר על כן, שגה בית הדין קמא משקבע כי ההגנה לא הצביעה על תשתית ראיות מתאימה לכך. כן נטען, כי שגה בית הדין משקבע, כי זהותו של עורך הדין חסויה היא, זאת בניגוד להלכה הפסוקה. לבסוף נטען, כי אף הייעוץ שקיבלה המתלוננת אינו חוסה תחת החיסיון הסטטוטורי, וזאת משום שהקשר המקצועי בין עורך הדין למתלוננת החל בטרם התלוננה. לדידה של ההגנה – "פשיטא, כי שיחה עם עורך דין עשויה הייתה להביא לשינוי בגרסת המתלוננת".