טאהא נ' מוחמד

פסק - דין

המדובר בתביעת פיצוים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תקיפה מצידו של הנתבע אשר אירעה ביום 15.7.05.

לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית וכן קביעת ישיבת הוכחות, הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר דיוני לפיו יפסוק בית המשפט במחלוקת על כל רכיביה על סמך כל החומר אשר בתיק בית המשפט ללא שמיעת ראיתות בחקירה נגדית, ולאחר הגשת סיכומים בכתב.

תמצית טענות התובע:

התובע טוען כי בחודש יולי 2005, אורגנה קייטנת קיץ לילדים על ידי מפלגת בל"ד וזאת במתחם בריכת "אלעוש". ביום 15.7.05 נפגש התובע עם בחורה בשם חנין וניהל איתה שיחה קצרה בה הציע לה להצטרף לקייטנה כמדריכה. בהמשך לאותה שיחה החלו מספר בחורים שעמדו בקרבת מקום, לקלל ולצעוק לעבר התובע ואף לאיים עליו, וזאת כתגובה לכך שניהל שיחה עם אותה חנין. בהמשך לכך ולאחר שהתובע נכנס לרכבו ובטרם החל בנסיעתו, ניגשו שניים מהבחורים הנ"ל אל רכבו של התובע כאשר אחד מהם מחזיק בידו קרש מעץ והתקרב עד לרכב ואחז בגרונו של התובע. התובע ניסה לצאת מהרכב אך הדבר נמנע בעדו. אנשים התקרבו למקום וניסו להרחיק את התוקפים הנ"ל. האירוע לא נגמר, ובהמשך לכך הגיע הנתבע אל כיוון רכבו של התובע, ולאחר שהתובע יצא מהרכב הלם הנתבע בעוצמה באגרופו על פניו של התובע וגרם לו נזקי גוף קשים.

תמצית גרסת הנתבע:

ביום המתואר הגיע הנתבע לאותו פארק שבו התקיימה הקטיינה. בשלב מסויים פנה התובע אל המדריכה חנין ולאחר שהבין כי היא כבר עובדת במקום כמדריכה מטעם" "הנוער העובד והלומד", הוא החל לגדף את חנין במילות גנאי, דבר שגרם למהומה ולקטטנה המונית. התובע התערב על מנת להפריד ולהוציא את הילדים המוגבלים ממתחם הקטטה, ואף נפגע בגופו ממוט ברזל ועזב את המקום.

הסדר דיוני

כאמור לעיל, הצדדים לא ניהלו חקירה נגדית והסתפקו בחומר שהוגש, לרבות תצהירי העדות הראשית מטעמם. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו וכן של שני עדים נוספים. מטעם ההגנה הוגש תצהירים של הנתבע וכן של שלושה עדים שנכחו באירוע.

הכרעה

לאחר ששקלתי את כל הנתונים שהובאו בפני, ולאחר שעינתי בתצהירי העדות הראשית ובסיכומי טענות ב"כ הצדדים בכתב, הגעתי למסקנה שהתובע הצליח להרים את הנטל הדרוש במשפט אזרחי, על פי מאזן ההסתברויות, ועל כן אני מקבל את תביעתו.

גרסת התובע וכן שלושת העדים מטעמו נראית על פניה גרסה אמינה ועקבית ללא סתירות מהותיות. מנגד ניתן להצביע על סתירות לא מעטות בגרסת ההגנה.

מצד אחד, טוען הנתבע כי לא תקף את התובע ולא נגע בו (וכן רק ניסה להפריד וחטף מכות עקב כך), אך מנגד הוא טען בסעיף 15 לכתב הגנתו כי הוא הגן על עצמו והשתמש בכח שאינו חורג ממידת הנחיצות הסבירה. מכאן ניתן ללמוד כי הנתבע טוען טענות עובדתיות מנוגדות.

הנתבע טוען כי ניסה להפריד בין הניצים ותוך כדי כך הוא דאג בעיקר להוציא את הילדים המוגבלים שהיה מופקד על שלומם. יחד עם זאת, בחקירתו במשטרה לא הזכיר מאומה את רצונו להוציא את הילדים מתוך מתחם המהומה. הוצאת הילדים, לפי טענת הנתבע, הינו דבר מהותי שיש להניח שהנתבע היה אמור לזכור.

עניין נוסף הינו שהנתבע טוען כי אחיו של התובע איים עליו. טיעון זה הופיע לראשונה בתצהירו של הנתבע (סעיף 11) אך לא בא זכרו בכתב ההגנה שהגיש. יחד עם זאת, בחקירתו במשטרה ציין הנתבע כי אינו יודע מדוע התובע טוען שהוא תקף אותו וגרם לו שבת בלסת.

לכל באמור לעיל, ניתן להוסיף ולומר כי תצהירי עדי ההגנה מהווים, על פניהם, העתקה כמעט זהה לחלוטין. זהות זו (שהיא כמעט מוחלטת) של תוכן התצהירים פוגע באמינותם.

גם עדות עדי ההגנה, חנין וכן סמר וכן ראיד כפי שזו תוארה בתצהירים שהגישו, איננה מתיישבת אחת עם השניה בכל הקשור לטענה של קטטה המונית ואי מעורבותו של הנתבע בפגיעה בגופו של התובע.

אינני מתעלם מהטענה של הנתבע, לפיה מבנה גופו של התובע לעומת גופו של הנתבע, מלמד שהתובע יותר גבוה, חסון וחזק יותר. טעון זה, כשלעצמו, אינו פוגע בגרסת התביעה לענין התקיפה.

כמו כן אינני מתעלם מטענת הנתבע שבסיכום המחלה של בית החולים צויין מפי התובע כי הוא נחבל מ"כלי/אדם". יחד עם זאת רישום זה יכול להיות מוסבר באופן סביר בכך שאחד מהבחורים שניגשו אל התובע החזיק בעצמו קרש ואחז בגרונו.

המסקנה המתבקשת לאור מכלול הראיות שהובאו בפני ובהתאם להסדר הדיוני, הינה שהתובע הצליח להוכיח את האירוע הנטען ועל כן הוא זכאי לפיצויים בגין פגיעת הגוף שלו.