ח'רמה ואח' נ' בית אקשטיין לאנשים מיוחדים ואח'

החלטה

עסקינן בבקשה למחיקת התביעה שכנגד על הסף.

טענות הצדדים וגדר המחלוקת:

המבקש הגיש נגד המשיבות תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום 3 חשבוניות על סכום כולל של 15,303 ש"ח (קרן) בעקבות ביצוע עבודות שיפוצים בסניפים שלהן בבנימינה, רעננה ורמלה.

לטענת המבקש, חרף ביצוע העבודות הנ"ל והמצאת 3 החשבוניות למשיבות, הוא לא קבל את התשלום המגיע לו בגינן, ולכן נאלץ להגיש את התביעה דנן.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישו המשיבות כתב תביעה שכנגד על סכום של 126,422 ש"ח ובמסגרתו עתרו מבית המשפט לחייב את המבקש להשיב להן סכום ששולם לו ביתר בסך של 14,780 ש"ח, ואילו יתר הסכום הנתבע הוא בגין ליקויים שנתגלו בעבודתו של המבקש.

הבקשה המצריכה הכרעה היא האם ניתן לכרוך את התביעה שכנגד, שאין חולק לגביה כי לאור סכומה היא אינה יכולה להתברר בסדר דין מהיר, יחד עם התביעה המקורית שכן מתבררת בסדר דין מהיר ?

עפ"י הוראות תקנה 214ה(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נתבע בסדר דין מהיר יכול להגיש תביעה שכנגד אם התקיימו לגבי התביעה שכנגד אחד משני התנאים המפורטים להלן:

"(1) היא מהווה תובענה בסדר דין מהיר;

(2) נושאה ונושא התובענה המקורית הוא אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהיה סכום התביעה-שכנגד או שווי נושאה, אשר יהיה".

הצדדים תמימי דעים, כי החלופה הראשונה בתקנה הנ"ל אינה חלה על ענייננו מאחר שסכום התביעה שכנגד אינו ראוי כי יתברר בסדר דין מהיר, ואולם המחלוקת העיקרית מתייחסת לתחולתה של החלופה השניה. בעוד המבקש טוען, כי נושא התביעה המקורית אינו זהה ואינו נובע מאותן נסיבות, טוענות המשיבות ההיפך הגמור מכך.

בקשר לאמור טוען המבקש, כי כל הסכום הנתבע במסגרת התביעה שכנגד מתייחס לפרויקט שביצע בסניף של המשיבות ברח' ארבע ארצות בתל-אביב, בעוד התביעה המקורית מתייחסת לפרויקטים במקומות אחרים, כמצוין לעיל.

לעומת זאת טוענות המשיבות, כי מדובר בהתקשרות אחת שמתייחסת למספר אתרי עבודה. לשיטתן, בירור השאלות השנויות במחלוקת בשני ההליכים הוא זהה ושלוב אחד בשני. ביחס ל-3 החשבוניות נשוא התביעה המקורית, טוענות המשיבות כי חשבונית 645 שולמה ישירות ואילו שתי החשבוניות הנותרות שולמו על דרך הקיזוז עקב תשלום יתר מעבר לסכום עליו סוכם בהסכם ביניהם ואשר עמד בזמנו על 900,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המשיבות הוסיפו, כי מבדיקה של התשלומים ששולמו למבקש בהזדמנויות שונות התברר, כי הן שילמו לו סך של 914,780 ש"ח, בעוד שלפי ההסכם הנ"ל עמד הסכום על 900,000 ש"ח בלבד. לטענתן, הן פנו למבקש מספר פעמים כדי שהלה יוציא חשבונית זיכוי בגין ההפרש, אך ללא הועיל.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי הדין הוא עם המבקש.

לפני שאפרט את נימוקיי לכך אפתח בהערה לגבי שגיאה, כנראה, שנפלה ביחס למספר של אחת מ-3 החשבוניות הנ"ל. על אף שבכתב התביעה ציין המבקש כי תביעתו מתייחסת לחשבונית מספר 657, הרי שבנספחים לכתב התביעה רואים כי מדובר בחשבונית מספר 658. גם בבקשה למחיקת כתב התביעה שכנגד רואים התייחסות לחשבונית מספר 658, ולא 657.

ואלם, אין באמור לעיל כדי להשפיע על התוצאה, משום שכך או כך הצדדים התייחסו לשלוש החשבוניות כאל חשבוניות שאינן קשורות לפרויקט שבוצע ברח' ארבע ארצות.

ובנוסף, גם המשיבות אינן חולקות על זכאותו העקרונית של המבקש לקבל את סכום 3 החשבוניות, אלא שלטענתן חשבונית אחת מבין השלוש שמספרה 645 כבר שולמה, ואת השתיים הנותרות יש לקזז מהסכום הנתבע בתביעה שכנגד (סעיף 31 לכתב ההגנה והתביעה שכנגד).

בדיקה לעומק של טענות הצדדים בכתבי טענותיהם מלמד, כי עניינן של 3 החשבוניות אינו נובע מאותו נושא או מאותן נסיבות.