חמדאן נ' פרץ

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

עסקינן בתביעה שטרית במסגרתה הגיש התובע ביום 12.6.08 לביצוע שיק על סך 215,000 ₪ לאחר שזה לא כובד על ידי הבנק. השיק משוך מחשבון הנתבעת וזמן פירעונו כמפורט על גבי השיק 30.6.03. השיק לא כובד מן הטעם כפי שמופיע על גבי השיק, "טופס השיק בוטל וחתימת המושך אינה בסדר".

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר במסגרתה טענה, כי מסרה את השיק לבעלה בשנת 2000, שהיה זקוק לשיק ביטחון לחברת "שר" העוסקת בשיווק אביזרים לרכב. לטענתה, בעלה היה בקשרי עסקים עם אביו של התובע (להלן: "עדנאן") והוא מסר לו את השיק בכדי שהלה ימסור אותו לחברת שר. לטענתה, בחלוף מספר חודשים, כאשר לא היה לבעלה כל קשר עם חברת שר, הוא פנה לעדנאן וביקש חזרה את השיק ועדנאן הבטיח, כי ישיב לו אותו. עוד טוענת, כי ביום 19.8.01 שלחה הודעת ביטול, לאחר שהשיק לא הוחזר לה. לטענתה, בעלה אמר לה שענדאן מסר לו שהוא קרע את השיק.

הנתבעת טוענת, שהשיק אינו כתוב בכתב ידה והכתוב בו מולא ללא הסכמתה וידיעתה. עוד טענה, כי אין לה קשר לתובע והיא אינה יודעת על יסוד מה הוא מופיע כנמשך בשיק. לטענתה, לסכום השיק אין קשר אליה והיא לא יודעת על יסוד מה נכתב השיק. לטענתה, השיק מולא במרמה והוגש לפירעון במרמה וכי הגישה תלונה במשטרה בנדון. אציין, כי הנתבעת הודתה, כי חתמה על השיק נשוא התובענה, אולם טענתה, כי הכתוב פרט לחתימה לא נכתב על ידה וכי נתנה שיק פתוח ראו דיון מיום 16.12.10. בנוסף טענה להתיישנות מאחר והשיק ניתן בשנת 2000 והוגש לביצוע בשנת 2008 לאחר שפרטיו מולאו במרמה בשנת 2003.

בהתאם להחלטת כבוד הרשמת מיום 17.6.10 התקבלה התנגדות הנתבעת ונקבע, כי התצהיר שהוגש מטעמה ישמש כתב הגנה בתובענה.

הראיות

מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של עדנאן ושל מר דרור לוי (להלן: "לוי")- אשר על פי הנטען נכח במעמד בו מסר בעלה של הנתבעת את השיק לעדנאן. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר של אבי פרץ (להלן: "אבי")- בעלה של הנתבעת וחוות דעת של הגרפולוגית הגב' תמר שביט. כמו כן, הוגש תצהיר של הנתבעת במסגרת בקשת הרשות להתגונן. המצהירים והמומחית נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף הגישו הצדדים ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

אין מחלוקת, כי אבי מסר לעדנאן את השיק נשוא התובענה, אשר על גביו מופיעה חתימת הנתבעת. כן אין מחלוקת, כי השיק הוצג לפירעון וכי חולל מאחר ונמסרה הודעת ביטול. בין הצדדים נתגלעו מספר מחלוקות בנוגע לשיק נשוא התובענה. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות בהן נמסר השיק, באשר למועד מסירתו, באשר למילוי הפרטים בשיק, באשר לביטולו ובאשר לשאלה האם חלה התיישנות בענייננו אם לאו.

בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, כפי שיפורט.

בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה מהן הנסיבות בהן ניתן השיק לעדנאן והנסיבות בהן מופיע התובע כנמשך בשיק. התובע טוען, כי השיק נמסר לאביו בשל חוב של אבי כלפיו, בגין התקופה בה ניהל אבי את העסק המשותף ושלשל את הרווחים לכיסו וכי אביו הסב לו את השיק. מנגד טוענת הנתבעת, כי השיק נמסר לעדנאן כשיק ביטחון אשר היה על עדנאן למסור לחברת שר. כן טוענת, כי אינה יודעת על יסוד מה מופיע שם התובע כנמשך בשיק.

עדנאן טוען, כי השיק נמסר לו במהלך פגישה בה נכחו הוא, אבי ודרור וכי השיק ניתן לו לשם כיסוי חובו של אבי כלפיו ולא כשטר ביטחון. עוד טוען, כי בשנת 2003 הסב את השיק לבנו, התובע (ת/1 סעיף 14 + 17). בעת עדותו הופנה עדנאן לאמור בסעיף 17 לתצהירו והעיד, כי רשם את השטר על שם בנו ומסר לו אותו. עדנאן נשאל מתי עשה כן והשיב, כי ברגע שהם ישבו על החשבון. עדנאן טען, כי רשם את השיק בעת שהיה עם אבי ועם דרור. לטענתו, רשם את הסכום ואת שמו של התובע באותו מעמד. עדנאן נשאל, האם השתמש בעטים שונים לשם רישום שמו של התובע ורישום הסכום ובמקום להשיב טען, כי כתב את השם של התובע ואת הסכום (עמ' 7 ש' 24-32, עמ' 8 ש' 1-2).

הנה כי כן, בעוד שבתצהירו טען, עדנאן כי הסב את השיק לבנו הרי שבעדותו טען, כי רשם את השטר על שם בנו ומסר לו אותו. לא עלה בידו להסביר את הסתירה האמורה. יש לציין, כי עסקינן בשיק למוטב בלבד אשר אינו ניתן להסבה. אוסיף, כי בתצהירו טען עדנאן, כי הסב את השיק לתובע בשנת 2003 ולא ציין, כי הדבר נעשה במהלך הפגישה שבמסגרתה נמסר לו השיק. בתצהירו טען, כי הסכום ותאריך הפירעון מולאו בנוכחות אבי ודרור (ת/1 סעיף 14) ולא טען, כי במעמד האמור מילא אף את שם התובע על גבי השיק זאת בניגוד לעדותו במסגרתה העיד, כי רשם את השיק בעת שהיה עם אבי ודרור וכי במעמד האמור רשם את הסכום ואף את שמו של התובע.

עדנאן אישר, כי ראה שהשיק למוטב בלבד ולאחר שנשאל כיצד הסב אותו השיב, כי הסב אותו לבנו לאחר שקיבל אישור מאבי והנתבעת בטלפון. עדנאן נשאל, האם שוחח עמם בטלפון והשיב בחיוב. לשאלה מדוע טענה זו לא מופיעה בתצהירו השיב, כי זה מה שהיה. לשאלה, האם לא מצא לנכון לציין טענה זו בתצהירו השיב, כי כתב שרואים את זה על השיק והוסיף, כי היא עובדת בבנק (עמ' 8 ש' 9-18). לא ברורה עדותו של עדנאן לפיה שוחח עמם בטלפון כאשר מקום אחר העיד, כי כתב את הפרטים על גבי השיק בעת פגישתו עם אבי .

בתצהירו טען עדנאן, כי השיק יצא כדין מרשות המושך, כי נותר פתוח בכוונה וכי ניתנה לו הרשות על ידי הנתבעת, באמצעות בעלה ועל ידי חתימתה על שטר פתוח המעיד על רשות למלא את הפרטים החסרים (סעיף 19 לת/1). בעדותו נטען בפני עדנאן, כי בתצהירו טען, כי ניתנה לו הרשות על ידי המושכת באמצעות בעלה. עדנאן השיב, כי בעלה של הנתבעת הביא לו את השיק והוא מכיר את קולה של הנתבעת וזיהה אותה בטלפון. הוא טען, כי לאחר שמילא את הסכום, אבי שוחח עם הנתבעת בטלפון והוא ווידא שהכל בסדר. עדנאן נשאל מדוע לא שוחח עמה לפני שמילא את הפרטים בשיק והשיב, כי אינו יודע וכי התקשר לאחר מכן והמשיך והעיד, כי הנתבעת הסכימה וכי אלמלא הסכימה לא הייתה עסקה (עמ' 9 ש' 8-21). לטענת עדנאן, דיבר עם הנתבעת משום שהיא נתנה את השיק לבעלה והוא רצה לוודא שזו חתימתה. נטען בפניו, כי אף את הטענה האמורה לא ציין בתצהירו ובתגובה טען עדנאן, כי ציין מה שצריך (עמ' 8 ש' 19-22).

הנה כי כן, בתצהירו טען עדנאן, כי רשות הנתבעת ניתנה לו באמצעות בעלה. כמו כן, הוא ביקש ללמוד על הסכמת הנתבעת מכך שהיא חתמה על השיק הפתוח אשר נמסר לו. בתצהירו לא העלה עדנאן טענה באשר לשיחה שערך עם הנתבעת ושבמסגרתה נתנה הנתבעת הסכמתה לכך ששמו של התובע יופיע על גבי השיק. טענה זו נטענה לראשונה בעת עדותו של עדנאן. לא סביר בעיניי, כי התנהלה שיחה כאמור וכי עדנאן לא ראה לנכון להתייחס אליה בתצהירו, בעיקר לאור העובדה שהתייחס לאופן בו קיבל, לגרסתו, את הסכמת הנתבעת.

עדנאן נשאל מה הסיבה האמיתית שהחליט להסב את השיק לבנו והשיב, כי באותו זמן הוא היה בכלא והוא היה זקוק לכסף וביקש מבנו שייתן לו כסף וכאשר שוחח עם בנו בטלפון בנו אמר לו לרשום את השיק על שמו. נטען בפניו, כי טענה זו לא הופיעה בתצהירו ובתגובה שאל מדוע צריך לכתוב זאת בתצהיר וכי מה שכתב כתוב (עמ' 10 ש' 4-10).

התובע העיד, כי לא נכח בפגישה שבמהלכה אבי מסר לאביו את השיק. לטענתו, אביו התקשר ואמר שאבי הביא שיק על סכום של 215,000 ₪ ושאל אם הוא יכול להביא לו כסף. הוא טען, כי אמר לאביו שאין בעיה בתנאי שהשיק יהיה רשום על שמו (עמ' 18 ש' 34, עמ' 19 ש' 1-5). התובע נשאל מתי נערכה השיחה בינו לבין אביו שבמסגרתה אביו ביקש ממנו כסף והוא התנה את מתן הכסף בכך שהשיק יירשם על שמו והשיב, כי אינו זוכר. בהמשך טען, כי הייתה בחודש מרץ (עמ' 19 ש' 19-20).

הנה כי כן, התובע טוען, כי אביו אמר לו שקיבל שיק מאבי ואז הוסכם בינו לבין אביו עדנאן, כי השיק יהיה על שמו. מכאן, שהשיחה בין התובע לבין אביו נערכה לאחר שעדנאן קיבל את השיק ולכל המוקדם בעת הפגישה בין עדנאן לאבי. עדנאן טוען, כי רשם את שמו של התובע על גבי השיק בעת הפגישה. מעדויותיהם של התובע ועדנאן עולה, כי הוסכם ביניהם בשיחה טלפונית שהשיק יהיה על שמו של התובע, לאחר שהשיק נמסר לעדנאן. מהאמור עולה, כי המועד בו אמורה הייתה להיערך השיחה הנטענת בין עדנאן לתובע הינו בעת הפגישה אשר נערכה, לכאורה, בין עדנאן לאבי במהלכה מסר אבי את השיק לעדנאן. אין מחלוקת, כי בתצהירו לא טען עדנאן, כי נערכה שיחה כאמור בינו לבין בנו ואף דרור לא העיד, כי נערכה שיחה כאמור במהלך הפגישה אשר הוא לקח בה חלק, לטענתו.