חימי נ' גורביץ ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה בתאריך 7.3.09 בשעת לילה, בסמוך לצומת הלוחם הבדואי (להלן: "הצומת"), על כביש 77 מכיוון מזרח למערב.

2.לטענת התובע – נהג ברכבו ונעצר על השול הימני לבדיקה ע"י ניידת משטרה שעמדה במקום. עם סיום הבדיקה המשטרתית, ביקש התובע לשוב לנתיב הנסיעה, אותת, הביט במראה והחל להשתלב בנתיב הימני מבין שניים. לפתע, הבחין התובע ברכב הנתבעים נהוג ע"י נתבעת 2 מגיע למקום במהירות מופרזת. התובע הסיט רכבו לימין אך ללא הועיל. רכב הנתבעים פגע ברכבו בפינה האמורית שמאלית וגרם לסחרור רכבו. שני שוטרים היו עדים לאירוע. לרכבו של התובע נגרמו נזקים, כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה.

3.לטענת הנתבעים – רכבו של התובע חנה על שול הכביש מאחורי רכב משטרתי. רכבו של התובע התפרץ לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, ללא איתות ובאופן פתאומי. כיון שכך צמצם התובע את מרחק הבלימה של רכב הנתבעים הנהוג בידי נתבעת 2. סבורים הנתבעים כי האחריות לאירוע רובצת לפתחו של התובע אשר עליו חובת הזהירות בעת ההשתלבות בכביש. נטען כי נתבעת 2 נסעה במהירות המותרת, בפרט שהתקרבה למקום עמידת שוטרי תנועה. אנשי המשטרה שהיו במקום לא נתנו ליבם לתאונה ולא הבחינו באופן קרות ההתרחשות. טענות נוספות התייחסו לנזקים, אומדנם ודרך חישובם.

4.בדיון שהתקיים בפני העידו התובע, נתבעת 2, נתבע 1 אביה, שנקרא למקום לאחר האירוע, ואחיה שהגיע בליווית נתבע 1.

במהלך הדיון הוברר כי ברכבו של התובע ישב אדם נוסף, אלא שהלה לא זומן ע"י התובע לתמיכה בטענותיו העובדתיות. למעלה מכך לא זומנו שני השוטרים אשר מילאו דו"ח פעולה ולגרסת התובע היו עדים למתרחש. דו"ח הפעולה שצורף אינו נהיר דיו ולא ניתן להבין ממנו באם חזו השוטרים בהתרחשות או ערכוהו על פי גרסאות הצדדים. הנתבעים הגישו תמונות של זירת ההתרחשות מהן עולה כי בסמוך לשני נתיבי הנסיעה ממוקם נתיב נוסף המוביל את נוסעיו לימין, בואך אתר ההנצחה לחייל הבדואי. בסמוך לנתיב הפונה לימין ממוקם שול. לגרסת נתבעת 2 חנתה הניידת על השול הימיני בסמוך לאותו נתיב שלישי. משכך היה על התובע לעבור את הנתיב השלישי המוביל לאתר ההנצחה ולהיכנס לנתיב הנסיעה הממשיך ישר. בעת המעבר אירעה הפגיעה. התובע הסביר כי לא הבחין תחילה ברכב הנתבעים, אך חזה בו בהמשך באמצעות מראות רכבו משהגיע ממרחק. נראה כי בשלב זה היה על התובע לחדול מהמשך ההשתלבות ולהמתין לחלוף רכב הנתבעים.

5. נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לאחר שהקשבתי בקשב רב לתובע, לנתבעת 2, לנתבע 1 ולבנו, אחיה של נתבעת 2, לאחר שהתרשמתי מכל המעורבים באופן בלתי אמצעי ושקלתי לעומקן את הטענות, בהעדר עדויות מתבקשות וחיוניות מטעם התובע, לאור החובה המוגברת המוטלת עליו בעת השתלבות בנתיב נסיעה עיקרי תוך יציאה משול, גם על פי תקנה 66 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, משניעורה מחלוקת בלתי מבוטלת בנוגע למיקומה המדויק של ההתרחשות, לא מצאתי נימוק של ממש המצדיק להעדיף את גרסת התובע על פני גרסתה של נתבעת 2.

6.אשר על כן, דין התביעה להידחות.

אני דוחה איפוא את התביעה.

התובע ישלם לנתבעים 1 ו – 2 הוצאות משפט בסכום של 150 ₪ לכל נתבע.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

7.זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 יום.

8.המזכירות תשלח העתקים לצדדים בדואר רשום.

הערה – המסמכים והתמונות שצורפו במהלך הדיון הועברו למזכירות לסריקה.

ניתן היום, י"א כסלו תש"ע, 28 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.