זקן נ' אלקובי

פסק - דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.תחילתה של תובענה זו, התנגדות לביצוע שטר בתיק הוצאה לפועל 03-07334-07-9 שהוגשה ביום 7/5/07 על ידי הנתבע (להלן – ההתנגדות).

2.הרקע להתנגדות ולתביעה שלפנינו הינו הסכם פשרה בין מר סם מלכה וקבוצת משקיעים (להלן – המלווה) לבין חברת טוטו זהב בע"מ (להלן – החברה הישנה) וחברת טולוטו זהב (2005) בע"מ (להלן – החברה החדשה) אשר נחתם ביום 4/7/05 (להלן – הסכם הפשרה).

3.מהסכם הפשרה עולה כי "המלווה", דהיינו סם מלכה וקבוצת המשקיעים הלוו למר אריה צארום ז"ל, ששימש כמנכ"ל החברה הישנה (להלן – צארום), סכום של 2,500,000 ₪ כאשר הנתבע היה ערב לסכום של 400,000 ₪ ואדם נוסף בשם שמוליק לוי היה ערב אף הוא לסכום של 400,000 ₪.

צארום משך מהחברה הישנה המחאות לפקודת עצמו והעביר אותן ל"מלווה" לצורך החזר ההלוואה שלקח. הואיל וההמחאות חדלו מלהיפרע אצל ה"מלווה" – פנה "המלווה" באמצעות סם מלכה, לחברה החדשה בדרישה שתשלם את החוב של צארום.

4.על פי הסכם הפשרה, התחייבה החברה החדשה לשלם ל"מלווה" 13 תשלומים של 100,000 ₪ כל חודש החל ביום 10/7/05 (דהיינו סכום כולל של 1,300,000 ₪) וכן סכום נוסף של 1,200,000 ₪ בהמחאות המפורטות בסעיף 3 להסכם הפשרה, כאשר ההמחאה הראשונה על סך של 69,600 ₪ היא ההמחאה נשוא התביעה שלפנינו.

5.עוד נקבע בהסכם הפשרה:

,"4 . למרות הצ'קים שניתנו למלווה, מתחייב המלווה לגבות ממר אריה צארום סך של 1,200,000 ₪ המהווים חלקו בחוב הכללי על פי הסכם זה.

5. הצ'קים הנקובים בסעיף 3 בהסכם ה על סך של 1,200,000 ₪ סה"כ - יזוכו ויקוזזו מיתרת החוב בהתאם לסעיף 4 להסכם זה".

6.מתצהירו של הנתבע וכן מעדותו של סם מלכה ביום 17/6/09 (פרוטוקול עמ' 7 שורות 18-17) עולה, כי צארום נפטר בחודש אוקטובר 2005, בטרם הספיקו סם מלכה וקבוצת המשקיעים לגבות ממנו חלק כלשהו מהסכום של 1,2000,000 ₪.

7.יצויין, כי הסכם הפשרה היווה נשוא לתביעה נוספת בבית משפט זה, ת.א. 8197/07, בין מר דוד גולן לבין הנתבע, אשר התבררה בפני כב' השופט אלכסנדר רון וניתן בה פסק דין ביום 7/3/10 (להלן – פסק הדין).

התביעה האמורה התייחסה להמחאה על סך של 231,600 ₪ שמשכה החברה החדשה בערבות הנתבע, גם היא מתוך אותן ההמחאות שפורטו בסעיף 3 להסכם הפשרה.

בפסק הדין קבע כב' השופט רון כי התובע שם, מר דוד גולן, נמנה עם קבוצת המשקיעים, והנתבע כערב, שהיה גם צד להתקשרות הרלבנטית, ניסה להתנער מחובתו לפרוע את ההמחאה שניתנה בידיעתו, בהסכמתו ובערבותו. טענות הנתבע במסגרת ההליך האמור נדחו, והתביעה התקבלה במלואה.

8.בהחלטה בתיק שלפנינו מיום 17/6/09 (פרוטוקול עמ' 4) נקבע, כי התובע הוא "אוחז כשורה" ולאור החזקה שבסעיף 29 לפקודת השטרות הועבר נטל הבאת הראיות על הנתבע.

בהתאם לכך, לאור הוראות תקנה 160(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע בהחלטה מיום 1/2/10 כי הנתבע יהא הראשון להגשת סיכומיו.

9.הנתבע הגיש סיכומיו ביום 21/3/10, לאחר פסק הדין בת.א. 8197/07, אולם משום מה לא מצא לנכון לציין עובדה חשובה זו בסיכומיו.

כנראה בצר לו מתוצאת פסק הדין, הגיש הנתבע ביום 15/4/10, לאחר הגשת סיכומיו ובטרם הוגשו סיכומי התובע, בקשה לצירוף ראיה נוספת מטעמו – הסכם בינו לבין קבוצת המשקיעים מיום 23/6/05, שנחתם מספר ימים לפני הסכם הפשרה.

לטענת הנתבע, הסכם זה נשכח ממנו והוא נזכר בו רק בעקבות ההליך בת.א. 8197/07.

הבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 26/5/10.