קונבר נ' משרד הבטחון לשכת היועץ המשפטי

כללי

1. בפניי בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט, לאכוף על המשיבה, היא מדינת ישראל - משרד הביטחון, בקנס או בכל דרך אחרת, לציית להסדר שקיבל תוקף של פסק דין בתיק דנן, ביום 4.2.10, דהיינו: קצת פחות משש שנים, ואשר לפיו התחייבה המשיבה "להסדיר מעברים חקלאיים" ולאפשר למבקש מעבר לחלקת האדמה שבבעלותו.

2. בקשתו של המבקש היא, לכאורה, פשוטה, מבחינת טיעונים משפטיים, ועיקרה הוא כי המשיבה לא ביצעה את אשר התחייבה כלפיו, במסגרת הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

3. אציג, תחילה, את נימוקיה של המשיבה לשאלה, מדוע לא בוצע ההסכם שבין הצדדים, ככתבו וכלשונו, ולאחר מכן, אביא את תגובתו של המבקש לנימוקים אלה.

    

   טענות המשיבה 

4. במסגרת הסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, שולמו לתובע הפיצויים שנקבעו, ואלו הועברו לידיו של בא כוחו הקודם של התובע, עו"ד מ. ג'בארה.

5. מעבר לכך, התחייבה הנתבעת להסדיר מעברים חקלאיים לחלקות השונות, בהתאם למגבלות הטופוגרפיות והבטיחותיות, אשר פורטו בנספח להסכם הפשרה. לאחר שנחתם ההסכם, ונוכח שינויים שונים שנערכו בשטח על ידי גורמים שונים, שאינם באחריות המשיבה, התקיים דין ודברים עם ב"כ התובעים, עו"ד ג'בארה, לצורך סיום העניין בהסכמה.

6. ביום 12.2.12, התקיים סיור מיוחד בשטח, בנוכחות המבקש ובנוכחותם של חלק מן התובעים האחרים, במהלכו הובהרו למבקש טיבן של ההסכמות, כפי שנגזרו מן המגבלות ההנדסיות האובייקטיביות הקיימות בשטח. הסכמות הצדדים הועלו על הכתב.

   אלו הן ההסכמות שבכתב, הכוללות את עיקרן של הפעולות המוטלות על המשיבה, בעקבות ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בסיור הרגלי, שבוצע במקום:

   • ימוקם שער ברוחב של 1,50 מ', כחמישה עשר מטרים מזרחה מהנקודה בה היה ממוקם השער הקודם.