ועדה מקומית הראל נ' ששון

החלטה

בפני בקשה למחיקת כתבי אשום בשני התיקים שבכותרת. שני התיקים מעלים שאלה דומה, והצדדים בהם מיוצגים על ידי אותם ב"כ, ולפיכך בהסכמת הצדדים, נדונו הבקשות במאוחד.

הנאשם בתו"ב 8691-11-12, מר חביב ששון, מואשם בעבירות של אי קיום צו שיפוטי ושימוש במקרקעין ללא היתר. על פי עובדות כתב האשום, ביום 30.4.08 הורשע הנאשם ששון בעבירות של בניה ללא היתר ושימוש במקרקעין ללא היתר, בשל הקמת מבנה בשטח 136 מ"ר. במסגרת גזר הדין ניתן צו להריסת הבניה ואיסור שימוש בה שנכנס לתקפו ביום 30.4.10. הנאשם ששון מואשם, כי לא ביצע הצו אלא הוא ממשיך לעשות שימוש בבניה ואף משכיר אותה לאחרים.

הנאשם בתו"ב 8705-11-12, מר רמי שמעון, מואשם בעבירות של אי קיום צו שיפוטי ושימוש במקרקעין בסטיה מהיתר. על פי עובדות כתב האשום, הנאשם שמעון הורשע בשלושה גזרי דין שונים, בימים 12.2.01, 1.10.03 ו- 14.11.10. גזרי הדין כללו צווי הריסה ואיסור שימוש ביחס למבנים שונים אותם הקים הנאשם. הנאשם שמעון מואשם, כי לא ביצע הצווים אלא ממשיך לעשות שימוש במבנים האמורים, בניגוד לצווים וללא היתר.

הבקשה אשר הוגשה על ידי הנאשמים מגוללת את תלאותיהם בדרך לקבלת היתרי בניה ושימוש במקרקעין האמורים. מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה, כי שני הנאשמים קבלו בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת היתרים מהמועצה המקומית ומנהל מקרקעי ישראל להקים בכיכר המעוזים במעוז ציון חנויות, וזאת חרף העובדה שהיה ידוע לרשויות כי השטח אינו מיועד למסחר אלא יעודו הוא שטח ציבורי פתוח. כן עולה מהבקשה, כי במהלך השנים נעשו מאמצים על ידי הרשויות ועל ידי הנאשמים להכשיר הבניה בדרך של שינוי תכנית המתאר.

לא מיותר לציין, כי ההיתרים אותם קבלו הנאשמים מהמועצה הם להקים קיוסקים בגודל 15 מ"ר כל אחד, ואילו על פי עובדות כתבי האשום, מיוחס לשניהם שימוש בשטח גדול פי כמה (136 מ"ר לנאשם ששון ומבנים בשטחים של 140 מ"ר, 86 מ"ר ו 18 מ"ר לנאשם שמעון).

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לא ראיתי כי יש למחוק כתבי האשום שכן נהול ההליכים עומד בסתירה לעקרונות של צדק ויושר, או כי התנהלות הרשות אינה מתקבלת על הדעת.

ראשית, כי ההיתר הראשוני אשר ניתן לשני הנאשמים נגע לשני קיוסקים צנועים, בגודל 15 מ"ר כ"א, זאת על מנת לסייע להם עם בעיות כלכליות בהן נתקלו אותה העת. על פי כתבי האשום שבפני, מדובר בבניה שלכאורה חורגת פי כמה וכמה מאותם קיוסקים, ולא ניתן להבנות מאותם היתרים "היסטוריים" ביחס לבניה הנוכחית, שהיקפה גדול בהרבה.

שנית, העבירות המיוחסות לנאשמים הן בין היתר אי ציות לצוים שיפוטיים. מכאן עולה, כי כבר התנהלו נגד שני הנאשמים הליכים בגין אותם מבנים והם נצטוו להרסם. משניתנו צווי הריסה, משקלן של הטענות הנוגעות לקשיים בהכשרת הבניה, פחות בהרבה. בודאי שאין מקום בשלב מקדמי לבטל כתב אישום בשל הפרת צו שיפוטי, מקום בו לא הוכח כי היתה מניעה ממשית לבצעו.

לפיכך דוחה הבקשות וקובע לתשובה לאישום ביחס לשני התיקים ביום 10.9.13, 10:30.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים ותיישם ההחלטה בשני התיקים.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.