וייס נ' דור

פסק דין

התובע שהינו שמאי רכב, עותר לחייב את הנתבע לשלם לו סך 669 ₪ בגין ביצוע הערכת נזק מיום 4.4.2005 (להלן: "עבודת השמאות") שבוצעה לרכבו של הנתבע בעקבות נזקי תאונה ואשר בגינה לא שולמה לו תמורה.

הנתבע אינו מכחיש את חבותו, אלא שלטענתו התובע פנה אליו בדרישה לתשלום בסמוך לפני הגשת התביעה ובחלוף כ- 4 שנים ממועד ביצוע השמאות, ועל אף דרישתו לא הציג בפניו התובע כל אסמכתא לעניין החוב. כמו כן טוען הנתבע כי התובע כלל לא הפיק חשבונית מס כחוק.

לבסוף טוען הנתבע כי סכום החוב הנתבע צריך להיות 427 ₪ המהווים את שכר טירחת התובע ללא צירוף מע"מ, וכי יש לחשב את החוב מיום 20.4.05 מועד הדפסת חוות הדעת ולא מיום ביצוע בדיקת הרכב בפועל.

לאור העובדה כי הצדדים אינם חלוקים ביחס לחבות, הביעו הצדדים הסכמתם למתן פסק דין באופן שבו בית המשפט יערוך חישוב מדוייק של החוב והותירו לשיקול דעתו של בית המשפט את סוגיית פסיקת ההוצאות וקביעת שכ"ט עו"ד בהליך.

לאחר עיון בכתב התביעה ובנספחיו, הריני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 427 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.4.2005 ועד היום. לסכום זה יצורף מע"מ כחוק כפי שחל במועד ביצוע התשלום.

התשלום יבוצע כנגד המצאת חשבונית מס כדין.

למקרא מכתבו של הנתבע לחברת הביטוח של צד ג' מיום 6.5.2008 ובמיוחד סעיף 3 למכתב, עולה כי בניגוד לטענתו, בידי הנתבע היו מצויות האסמכתאות לעניין החוב הנתבע ולפיכך אינני מקבלת את טענתו כי לא שילם את חובו לתובע מאחר שחרף דרישתו, לא צירף התובע אסמכתאות לעניין החוב.

בנסיבות הענין סבורתני כי יש להשית על הנתבע את הוצאות התובע, שכן רק הגשת התביעה הביאה לכך שהנתבע ייאות לשלם את שכר התובע, ולפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 337 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד היום, וכן שכ"ט עו"ד מינימאלי בסך 732₪ בצירוף מע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ז טבת תש"ע, 03 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.